ספרו של איתן מכטר עוסק בהיבטים תיאורטיים-עיוניים של היצירתיות באמצעות קריאה בהגות מודרנית. מכטר, מרצה בכיר לתרבות חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה ובמכון הטכנולוגי בחולון, עורך מסע הגותי במחוזותיהם של ניטשה, אדורנו, בארת, ולטר בנימין, חנה ארנדט ואחרים, כדי להציע מסגרת פילוסופית בתחום החינוך ליצירתיות שממנה נוכל לגזור משמעויות מעשיות.
טענתו המרכזית של המחבר היא שהבסיס הפילוסופי של החינוך ליצירה נשען על שני צירים: הציר הרציונלי, התיאוריה הביקורתית מבית מדרשו של אדורנו, וציר הפילוסופיה הקיומית המעוצבת מהחוויה, תשוקת הרצון והיצירה העצמית, מבית מדרשו של ניטשה. בספר הוא מראה כיצד שתי התפיסות משלימות האחת את השנייה בכל הנוגע לטיפוח היצירתיות, כיצד הן מהוות חלק מהמורשת הכללית של החינוך ההומניסטי, וכיצד שילוב זה מאפשר לארגן את החוויה באופן תבוני, אבל גם לשחרר את התבונה להתנסויות רגשיות מעוררות השראה והתחדשות.
