אסופת מאמרים הבוחנת מגוון יישומים מחקריים שבהם נידונים נושאים מרכזיים בהגות ובטיפול הפסיכואנליטיים, באמצעות מושגים מהפרגמטיזם האמריקאי, מהפילוסופיה של ויטגנשטיין ומחקר הספרות. בכל אחד מהמאמרים מוצג דיאלוג בין מושג או שאלה מתוך ההקשר הפסיכואנליטי לבין תחום דעת אחר, בניסיון להאיר מחדש את הבעייתיות שעלתה במחשבה או בחיים עצמם.
במאמרים השונים נבחנים נושאים כמו ריחוק ושיבה אל הבית; התמודדות עם המוות; כיצד מתאפשרת בחינה עצמית של ממדי הנפש; כיצד מתפקד הגוף בטיפול ובחיים; כיצד מאירות השירה והפרוזה מצבי נפש וכיצד הן עשויות להשפיע על הטיפול; ההבדלים בין שימוש בשפה בשלבי חיים שונים וההתמודדות עם קונפליקטים משפחתיים.
מאמרי הספר מציגים שלל דרכי התבוננות בפעולת השפה בטיפול, מתוך נקודת מוצא פרדוקסלית: מצד אחד השפה היא דרך המלך של הטיפול הפסיכואנליטי, אך מצד שני השימוש בה רצוף תקלות, החמצות וכשלים. בהשראת פרויד, קליין, ויניקוט, לאקאן והוגים אחרים מתמודדים הכותבים באסופה עם השאלה כיצד בכל זאת ניתן להתמודד עם פרדוקס זה. בתשובה לכך מוצגות דרכים שונות, אשר חלקן זכו לפיתוח מעמיק בעבודות דוקטורט וחלקן הן פרי היצירתיות של כותבים מנוסים, כמו עמנואל ברמן, אדמיאל קוסמן ומיכל בן-נפתלי.
עורכת הספר, ד"ר דורית למברגר, היא מרצה בכירה בתכנית לפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר-אילן. מחקריה עוסקים בהיבטים לשוניים וספרותיים בשירה העברית המודרנית, בפסיכואנליזה ובפילוסופיה של ויטגנשטיין, תוך כדי בחינת הדיאלוג ההדדי בין התחומים.
