אלה והסחטן המסתורי

קוֹרְאִים לִי אֵלָה. אֲנִי לוֹמֶדֶת בְּכִתָּה א'. יֵשׁ לָנוּ כִּתָּה נֶחְמָדָה וּמוֹרֶה נֶחְמָד. זֹאת אוֹמֶרֶת, הָיָה לָנוּ מוֹרֶה נֶחְמָד. כִּי בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הוּא כְּבָר מִתְנַהֵג מַמָּשׁ מוּזָר.
קֹדֶם הַמּוֹרֶה דִּבֵּר תָּמִיד בְּהִגָּיוֹן. הוּא נָתַן הַרְבֵּה שִׁעוּרֵי בַּיִת וְדָרַשׁ שֶׁקֶט אִם מִישֶׁהוּ הִפְרִיעַ בִּזְמַן הַשִּׁעוּר. אֲבָל יוֹם אֶחָד, הַכֹּל הִשְׁתַּנָּה. הַמּוֹרֶה קָרָא לְשֻׁלְחָן "שַׁדְכָן", שָׁכַח לָתֵת לָנוּ שִׁעוּרֵי בַּיִת, וַאֲפִלּוּ לֹא שָׂם לֵב שֶׁטּוֹמִי וְסָמִי הִתְעַסְּקוּ כָּל הַשִּׁעוּר בִּתְמוּנוֹת שֶׁל שַׂחְקָנֵי הוֹקִי קֶרַח!
אַחַר כָּךְ הִגִּיעַ הַמִּכְתָּב. סָמִי סִפֵּר לָנוּ עָלָיו. הוּא נִכְנַס בַּהַפְסָקָה לַכִּתָּה כְּדֵי לָקַחַת כַּדּוּר וְרָאָה אֶת הַמּוֹרֶה יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא מִכְתָּב. הוּא הָיָה אָדֹם בַּפָּנִים וְהַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ רָעֲדוּ. כְּשֶׁהַמּוֹרֶה רָאָה אֶת סָמִי, הוּא הֶחְבִּיא מִיָּד אֶת הַמִּכְתָּב בַּתִּיק וְחִיֵּךְ מִין חִיּוּךְ מְשֻׁנֶּה כָּזֶה. הוּא אֲפִלּוּ לֹא נָזַף בְּסָמִי שֶׁנִּכְנַס לַכִּתָּה בְּנַעֲלַיִם מְלֵאוֹת בֹּץ!
בְּקִצּוּר, הַמּוֹרֶה שֶׁלָּנוּ נִהְיָה מַמָּשׁ מוּזָר. אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁמִּישֶׁהוּ מְנַסֶּה לִסְחֹט אוֹתוֹ.