ברומן מכתבים מיוחד, אישה מגוללת את חייה החדשים בעיר המשונה טַיינָרֹון, שהפרחים בה פרחי ענק והתושבים בה הם חרקים משלל סוגים. האורחת האנושית, שאינה זוכרת מדוע הגיעה לעיר, מסתובבת בה בלוויית יקרונית, חברה ומורת דרך, ומנסה ללמוד את אורחותיהם המשונים של בני העיר, המשתנים לבלי הכר, ושל עירם הרוחשת, המשתנה גם היא. בטיוליה היא פוגשת אדמירל שטוף זימה, קברנים עמלנים, נסיך זקן גלמוד, פטרונית של תמהונים, ועוד. את קורותיה ורשמיה היא מעלה על הכתב ושולחת באדיקות ובגעגוע לאהובה שנותר מעבר לים, בעולמם של בני האדם.
בתיאורים מפורטים ומלאי חיים, מהם מצחיקים ומהם קודרים, ומתוך השוואה מתמדת בין העולם המוכר לה לעולם המוזר הנגלה לה, המספרת מעלה מחשבות נוגות על הקיום ועל צורות חיים אחרות, ובוחנת רגשות ותחושות שביסוד החוויה האנושית.
טיינרון: מכתבים מעיר אחרת הוא ספרה הראשון המתורגם לעברית של הסופרת הפינית המוערכת ועטורת הפרסים לֵנָה קרוּן, שתורגם לשפות רבות והיה מועמד לפרס הפנטזיה העולמי ולפרס איגוד ספרות האימה הבינלאומי.
מתוך המכתב הראשון
איך אוכל לשכוח את הטיולים שלנו באביב בגן הבוטני האוניברסיטאי? כי הנה גם כאן, בטַיינָרוֹן, יש גן כזה, והוא רחב ידיים ומטופח למופת. לו ראיתָ אותו היית נפעם ממספר הצמחים שאיש אצלנו אינו מכיר כמותם. יש כאן אפילו זן שפורח מתחת לאדמה.
אולם יותר מכול אני אוהבת דווקא את האחו המסופח לגן, שצומחים בו אך ורק פרחי בר: דרדר כחול, חוֹחן הקִנרֵס, ורוניקה משובלת. אבל אל לך לחשוב כי אלה פרחי בר רגילים. לא ולא. מדובר בבני כלאיים בגודל על-טבעי. מרבית הדרדרים צומחים לגובה של גבר בוגר וכותרותיהם רחבות כפני אדם, אם כי ראיתי גם פרחים שאפשר ממש להיכנס לתוכם כמו לתוך גזיבו שטוף שמש.
