אלונה מתארחת בבית סבהּ, ומתעוררת מחלום מטריד. היא חשה שהילדה שהופיעה בחלומה קשורה בסוד שסבא מסתיר ממנה. היא מחליטה שעליה לגלות מיהי אותה אלונקה, ומתחילה לשאול את סבא על ילדותו וחייו כדי לפצח את התעלומה.
צעד אחרי צעד נפרשים חייו של סבא. סיפור ילדותו המאושרת בעיר קוֹריץ, שנקטעת באחת בגלל אותה מלחמה נוראה. זהו סיפורו של נער ששרד לבדו את הזמנים הקשים ההם, סיפור מלחמתו בפחד, ברעב ובבדידות, וסיפורם של אנשים טובים שהסתכנו ונתנו לו מחסה. זהו גם סיפור על תקווה ועל חלום, שנתנו לנער כוח להמשיך למרות הכול.
הסופרת רונית חכם והמאיירת יאנה בוקלר חברו יחדיו ביצירת הספר הזה. יאנה סיפרה לרונית את סיפורו של סבא שלה ואיירה את הספר. רונית כתבה. "יותר משמדובר בסיפור העוסק בתקופת השואה, זהו סיפור על דיאלוג", כתב על הספר יותם שווימר, הפנקס. "דיאלוג בין דורי בין סב לנכדתו, דיאלוג בין הווה לעבר, דיאלוג בין בדידות וניכור למשפחתיות ואינטימיות; דיאלוגים שונים המתאפשרים משום שמתקיים שיח שווה, מכבד, שבו כל אחד מהצדדים מרוויח משהו כמאזין או כמספר".
באמצע הלילה התעוררה אלונה בבהלה. בחלום עמדה מולה ילדה עם כובע אדום, בת גילה, אפילו דומה לה, ולחשה: "אלונקה, אלונקה!" הילדה נופפה לה לשלום בתנועות יד קטנות ומהוססות.
"מי את?" שאלה אלונה את הילדה בחלום.
"קוראים לי אלונקה," ענתה הילדה.
"אבל מי את?" ביקשה אלונה לדעת.
"אמרתי לך, קוראים לי אלונקה,"
ענתה הילדה עם הכובע האדום, והוסיפה:
"תבקשי מסבא שלך שיספר לך..."
אלונה התעוררה לפני שהספיקה לשאול את הילדה עוד שאלות. היא התיישבה במיטה והרגישה שבלִבה הולמים פטישים. היה משהו מאוד מוכר, אבל גם זר, בילדה עם הכובע האדום. היא דיברה בשפה אחרת, שבאה מרחוק, אבל הייתה גם כל כך קרובה.
אלונה לא זכרה לרגע איפה היא נמצאת. היא הייתה מבולבלת. ואז, לאט-לאט, דפיקות הלב נחלשו, והיא נזכרה שהיא אצל סבא שלה, שההורים הביאו אותה אליו אתמול לפנות ערב והשאירו אותה שם עד שיחזרו למחרת בערב.
