האיש ההולך

"בסופו של דבר אני מעדיף את ההליכה. כשצועדים ברגל אפשר לראות ולשמוע דברים שלא רואים ולא שומעים כשנוסעים במכונית או רוכבים על אופניים. כיף לי ללכת. כשאני הולך, אני מרגיש שאני חוזר להיות בן אדם" (ג'ירוֹ טניגוּצ'י)

198 עמודים בשחור־לבן ובצבע בהאיש ההולך – פסגת יצירתו של אמן המנגה היפני ג'ירוֹ טניגוּצ'י (2017-1947), הכולל את כל פרקי היצירה שראו אור בשנים 1990–1991: איש משוטט בעצלתיים ברחבי שכונתו החדשה, נעצר מדי פעם לבחון פרטים קטנים, יומיומיים, כמו ציפור, כלב, עץ, טיסן או אדם אחר. לפנינו ההפך המוחלט מקומיקס מערבי טיפוסי: במקום התרחשות תזזיתית עתירת אקשן ובועות דיבור, שיר הלל להתבוננות שקטה ואיטית, כמעט נטולת מילים, ולמעשה שיר הלל לחיים.

"הספר הזה הוא מדריך נפלא לחיי היומיום", כתב דרור בורשטיין באחרית הדבר לספר. "הוא לא אומר לאיש מה לעשות ואיך להתנהג, אלא מדגים אפשרות של חיים. חיים של איש הולך אחד, משוטט חסר שֵם, בעיר יפנית... פיסות חיים שמתוכן הופך העולם היומיומי, העירוני, הסתמי למראה, לעולם שיש בו אפשרות של הרפתקה, עומק והתגלות".

עוד כתב בורשטיין: "עיקר הספר נכתב לפני עידן הטלפונים הסלולריים, וברור כי אילו האיש ההולך היה אוחז טלפון בידו ברחוב, כמנהג המוני אדם בשנים האחרונות, הוא לא יכול היה לראות שום דבר ממה שהוא רואה ולא לפגוש אף אחד מבני האדם ובעלי החיים שהוא פוגש". במובן הזה, כתבה מאיה בקר בהארץ, "תרגום הספר לעברית ב–2026 הוא יוזמה משמחת וכמעט אמיצה".