פסוקי הדרך בספר כֹּה אָמְרָה זָאר לְשׁוּסְתֶּרָא, ספרה השלישי של צילה זן-בר צור, הם מיניאטורות פואטיות המצוירות בשערה רכה אחת שנתלשה מזנב סנאי. אלה הם פסוקי אהבה לחיים, ליקום, לשירה, לטבע, לדומם, לצומח ולחי.
ברפרוף כנפי פרפר, משרטטת זן-בר צור פורטרט נשי עדין של מסע אל האהבה וממנה, אל השדות, העצים, הפרחים והציפורים, אל הבית, אל המחצלת, אל הקדרה, אל חומרי הגלם של החיים ושל המוות.
ספר זה הוא מסע במעגל הזמן, בחילופי העונות של הלב. הטבע כולו, גרמי השמים, האדמה והמים, חוברים כולם לפואטיקה אקזוטית שבמרכזה עומדת אישה הדוברת אל אהובה. המילים הנאמרות הופכות למילים כתובות ובוראות בכך ספר שירה עתיר יופי נשי עדין ומלא אהבה.
כֹּה אָמְרָה זָאר לשוּסְתֶּרָא:
אִם תִּפְגֹּשׁ צִפּוֹר בַּדֶּרֶךְ,
אַל תַּחְמֹק מִמֶּנָּה.
אֱמֹר לָהּ שֶׁאָהַבְתָּ
אֶת זוֹ שֶׁחִכְּתָה לְךָ בְּבֵית הַקַּשׁ שֶׁלָּהּ.
אֱמֹר לָהּ שֶׁבְּכָל אָבִיב צִיַּרְתָּ לָהּ רִשּׁוּם שֶׁל סִגָּלִיּוֹת.
אֱמֹר לָהּ שֶׁבַּסְּתָו הָאַחֲרוֹן כָּתַבְתָּ לָהּ שִׁיר עַל עָלֶה אַחֲרוֹן.
יֵשׁ וְצִפּוֹר הִיא גִּלְגּוּל שֶׁל אִשָּׁה מְאֹהֶבֶת.
***
אֵיךְ שׁוּרַת עֲצֵי דֹּלֶב נוֹפֶלֶת בְּאִבְחָה?
אֵיךְ חֶרְמֵשׁ יָרֵחַ מֵקִיץ בְּגִיגִית
וְקוֹצֵר אֶת הַמַּיִם מֵעַל גּוּפִי?
אֵיךְ קֶשֶׁר נֶעֱלָם
כְּאִלּוּ לֹא הָיָה דָּבָר,
כְּאִלּוּ אַהֲבָה הִיא מוֹת הַזְּמַן
וְלֵדָתוֹ.
