חיבורו המהולל של ג'וּנְאִיצִ'ירוֹ טַנִיזַקִי פורסם בשנת 1933, וגם לאחר שמונים שנה ממשיך לרתק קוראים בכל רחבי העולם. טניזקי פורש את השקפתו האישית על האסתטיקה היפנית. הוא כותב על עיצובם של החדר המסורתי, כלי כתיבה ואוכל, ואף על עיצובו של בית השימוש האידיאלי.
בסגנונו העשיר והאסוציאטיבי הוא מתאר את ייחודה של תרבות שמעדיפה צללים ואפלה, אך אלו נסוגים בפני אור החשמל המודרני החודר לכל פינה. מופת של איפוק, אסתטיקה ודמיון.
