תרגום מאת דן דאור ויואב אריאל לקלסיקה ספר הדרך והסגולה המיוחסת ללאו דזה (לאו צה) – ספר הספרים של הקאנון הדאואיסטי ואחת משתי אבני היסוד של התרבות הסינית, לצד המאמרות שערכו תלמידי קונפוציוס. הספר היה מקור השראה לתנועות דתיות וחברתיות, להוגים, משוררים, ציירים, אלכימאים ומבקשי אלמוות.
הוא נולד בתקופה שבה הפילוסופיה הסינית היתה פורייה במיוחד, והנושא העיקרי שלה היה דאו - הדרך שבה צריך הפרט לנהל את ענייניו והשליט את מדינתו. אבל למחבר הספר שלפנינו היה חזון מטאפיזי שחרג הרבה מעבר למה שבני דורו הבינו במושג "דרך". הדאו בשבילו היה חץ שמצביע על מה שאין לדבר עליו, הוויה שנולדת מן הריק, חוק טבע עליון, מושא ההזדהות של המיסטיקן.
מחפירות שנערכו בסין בשלהי המאה העשרים עולה שלאו דזה לא היה לבד. ספר הדרך והסגולה הוא אולי הביטוי המופלא והשלם ביותר של התובנה הזאת, החובקת עולם; אבל דומה שהיא מפעמת גם בכתבים האחרים, שמתורגמים כאן בפעם הראשונה לעברית: המעשה הפנימי, האחד הגדול הוליד את המים ולרדת אל מקור הדרך.
