זהו סיפורו של ביף, כלב מיוחד במינו הרוצה לרקוד בלט בכל מעודו. חברת המבוגרים מתעלמת או מתנגדת נחרצות לרעיון שכזה בשל היותו כלב, והרי ידוע ש"כלבים לא רוקדים בלט"!
כשביף מופיע מול קהל, במגוון מחוות ריקודיות כשהוא לובש
את שמלת הטוטו הוורודה של חברתו הילדה, זהו מפגן קווירי
מקסים ומצחיק: "הכלב שלי רקד כמו ששום כלב בעולם לא
רקד אי פעם. פליה! רלוה! ערבסק! פירואט! הוא היה קליל
כמו צמר גפן מתוק! יפה כמו פיה!".
האיורים של שרה אוגילוי מאופיינים בחן ובקלילות, ותורמים לאופיו הקמפי של הספר. הדמויות שלה מלאות חיים ותנועה ומענג לחקור לעומק את מחלפותיהן.
כלבים לא רוקדים בלט עוסק בפער שבין שפת הילדים ושפת המבוגרים, ונותן מקום של כבוד לילדות כגיל של אפשרויות בלתי
מוגבלות.
עוד מספרי אנה קמפ במגדלור
"הכלב שלי לא דומה לכלבים אחרים.
הוא לא עושה פיפי על עמודי חשמל, לא מתגרד ומוחץ פרעושים ולא רץ אחרי מקלות.
לא! הכלב שלי אוהב להאזין למוזיקה, להביט בירח וללכת על קצות האצבעות. בקיצור, הכלב שלי לא חושב שהוא כלב...
הוא חושב שהוא בלרינה!"
