ספר אופטימי, שבו מתריע ביל גייטס מפני אסון אקלימי שמתקרב אלינו בצעדי ענק אך גם משרטט תוכנית מקיפה ומעשית להגשמת התיקון הגדול, ולפיה העולם יגיע לאפס אחוזי פליטה של גזי חממה.
גייטס, מגובה בנתוני מחקרים עדכניים, מבהיר - למי שעדיין זקוק לכך - כיצד האיום האקלימי שבעבר נראה רחוק ומעורפל מתקרב אלינו בקצב מבהיל, מתאר מהם האתגרים העומדים עתה בפני האנושות, אילו פתרונות טכנולוגיים כבר קיימים להתמודדות אל מול האסון הממשמש ובא ואילו פתרונות טכנולוגיים עתידיים עדיין נדרשים.
המטרה שגייטס מציב שאפתנית: עד 2050 המדינות העשירות מוכרחות להגיע לאפס פליטת מזהמים, ולא - התוצאות יהיו הרות אסון. תוכניות הפעולה שגייטס מציע ישימות עבור ממשלות וגם עבור האדם הפשוט בחייו הפרטיים.
הנה שני מספרים שאתם צריכים לדעת על שינוי האקלים. הראשון הוא 51 מיליארד. השני הוא אפס.
51 מיליארד הוא מספר הטונות של גזי החממה שהעולם מוסיף בדרך כלל לאטמוספירה מדי שנה. אף שהמספר עשוי לעלות או לרדת קצת משנה לשנה, בדרך כלל הוא עולה. כאן אנחנו נמצאים היום.
אפס הוא התוצאה שאנחנו צריכים לכוון אליה. כדי לעצור את ההתחממות ולמנוע את התוצאות הגרועות ביותר של שינוי האקלים — והתוצאות האלו יהיו באמת גרועות — בני האדם צריכים להפסיק להוסיף גזי חממה לאטמוספירה.
זה נשמע קשה, מפני שזה יהיה קשה. העולם אף פעם לא עשה משהו בסדר גודל כזה. כל מדינה תצטרך לשנות את דרכיה. כמעט כל פעילות בחיים המודרניים — לגדל דברים, לייצר דברים, לנוע ממקום למקום — כרוכה בשחרור גזי חממה, וככל שהזמן עובר, יותר אנשים מאמצים את סגנון החיים המודרני הזה. זה טוב, מפני שמשמעות הדבר היא שחייהם משתפרים. אבל אם לא ישתנה דבר, העולם ימשיך לייצר גזי חממה, שינוי האקלים ימשיך להחריף וההשפעה על בני האדם ודאי תהיה הרת אסון.
אבל "אם לא ישתנה דבר" זה "אם" גדול מאוד. אני מאמין שדברים יכולים להשתנות. חלק מהכלים שאנחנו צריכים כבר נמצאים ברשותנו, ובאשר לכלים שעדיין אינם בידינו, כל מה שלמדתי על אקלים ועל טכנולוגיה מעורר בי אופטימיות שנוכל להמציא אותם, לפרוש אותם, ואם נפעל מספיק מהר, למנוע אסון אקלימי.
