חבר

את הספר הזה התחלתי לכתוב ב-5 בנובמבר 1995.  ערב קודם לכן, בשעה 21:42, ירה הרוצח הנתעב יגאל עמיר שלושה כדורים בגבו של ראש הממשלה יצחק רבין. שם, בכיכר מלכי ישראל, הלכה לי המדינה שהכרתי. שם השתנו גם חיי. ישראל איבדה מנהיג ואני איבדתי מורה דרך, אב רוחני וחבר, אדם שזכיתי לעבוד ולעמוד לצדו בכמה מהרגעים הגדולים והחשובים בחיי האומה, אבל גם ביום־יום המפרך והלא־תמיד זוהר של ניהול מדינה: בסלילת כבישים ובהקמת מחלפים, בבניית מחלקות חדשות בבתי החולים וכיתות חדשות בבתי הספר, בחיזוק ערי הפיתוח ויישובי קו העימות. כל אותם דברים שלא מזכים אותך בכותרות זוהרות ולא תמיד עושים לך חיים קלים בזירה הפוליטית הרוגשת והגועשת, אבל חיוניים לעתידה של מדינה ולעתידו של עם. תריסר שנים עבדתי לצדו של רבין - כעוזר אישי לשר הביטחון ועוזר לענייני התיישבות בשלהי שנות ה-80, כמנהל הקמפיין שלו בבחירות לראשות מפלגת העבודה ובבחירות לכנסת ב-1992, וכמנכ"ל משרד ראש הממשלה בשלוש השנים בהן הוביל את המדינה להישגים גדולים כמעט בכל תחום. עד לאותו הערב בכיכר.