עלילת ספרה של ברניס רובנס, זוכת פרס בוקר, מתרחשת בדיור המוגן הוליהוקס - בית לקשישים, ש"אם לא היית ממעמד מכובד, לא היה לך שום סיכוי להתקבל" אליו. דייריו מעבירים בו את זמנם ב"משחק ההמתנה". עד בוא המוות, הם מנצלים כל הזדמנות למחוק את העבר ולהמציא את עצמם מחדש.
תככים, מזימות, סחיטות והתאהבויות מתרחשים שם דרך קבע, ולחגיגה הדרמטית תורמת הגעתם של שני דיירים חדשים: מר רופוס האלגנטי וגברת פיינברג, יהודייה שופעת חיים המעוררת מיד את חשדם של הדיירים האחרים. פרשות עלומות מן העבר, העדפות מיניות לא שגרתיות והומור שחור משמשים בערבוביה, רגע לפני סיום החיים, בספר מפתיע, משעשע וחומל.
אנשים שקבעו את ביתם בהוֹליהוֹקְס טענו בדרך כלל שהם גרים בדרך לפריז. והם צדקו, מפני שהחוף של דוֹבר היה מרוחק רק כמה קילומטרים משם, וממנו יצאו מעבורות לבירה הצרפתית. האזכור של פריז בלחישה העניק לכתובתם קורטוב של מעמד מכובד. ומעמד מכובד הוא מה שעניין את תושבי הוליהוקס.
בחוברת צוין בפשטות שהוליהוקס הוא בית לקשישים. המעמד החברתי לא הוזכר, ואפילו לא נרמז. לא בצורה גלויה. אבל אם לא היית ממעמד מכובד, לא היה לך שום סיכוי להתקבל. אֵם־הבית דאגה לכך. אף על פי שלה עצמה לא היה שום ייחוס, היא היתה מסוגלת להריח אותו אצל אחרים. והיא הצליחה לסנן אותו מתוך שאר ריחות הזִקנה שהיו משותפים לכולם, בלי קשר לחינוך שלהם. אבל המעמד היה שונה. למעמד היתה ארומה נדירה. היא עמעמה את כל הסירחונות האחרים, שכשלעצמם היוו מתקפה על חוש הריח, ועוררו גועל וסבל. הניחוח הנוסף של המעמד הפך אותם לנסבלים, וייחס אותם לטבעו של האדם הפשוט.
