מחברת הציור של אלדו זלניק, בן עשר, ש"נהנה מדברים שעושים בישיבה ובשכיבה, רצוי עם כריות".
"הסבתא הציירת שלי נתנה לי את מחברת הציור הזאת והשכן הספרותי שלי אמר שכדאי לי גם לכתוב בה", הוא מספר, ומשתף ביומנו מחוויותיו במעט מילים, הרבה ציורים, קומיקס ורישומים.
אלדו מתרחק מספורט אבל אוהב לצייר ויש לו חיבה מיוחדת לשפה מיוחדת ולמילים גבוהות - הוא אומר דברים כמו "עליתי על מַהֲמורה ונפלתי", משתמש במילים כמו "אוזלת יד" ו"אמביוולנטי", ואף מצרף בסוף הספר את מילון הא' עם ציורים.
