הדפסה מחודשת ומשמחת לקלסיקה פמיניסטית: ספרה החשוב של הפסיכולוגית, פילוסופית המוסר וההוגה הפמיניסטית החשובה, קרול גיליגן, הנחשבת כמייסדת של זרם הפמיניזם התרבותי.
בספר פורץ דרך בעת פרסומו, ב-1982, כותבת גיליגן על מקומה של האשה בתיאוריה ההתפתחותית. היא טוענת שהתיאוריה הפסיכולוגית שהייתה מקובלת לא ירדה לדעתן של הנשים, לא הבינה את מניעיהן ומחויבותן המוסרית ולא ראתה את זווית ההסתכלות המיוחדת שלהן על הדברים החשובים בחיים. התיאוריות ההתפתחותיות, טוענת גיליגן, נבנו על סמך תצפיות שנעשו רובן ככולן על חיי גברים, והם גם שפירשו אותן; כך התעוותה התמונה האמיתית.
הספר פרץ את גבולות החשיבה הפסיכולוגית על ההבדלים בין גברים לנשים ושינה מן היסוד את השיח הפמיניסטי בתחומי ידע רבים, אך גם עורר מחלוקות בשל הממצאים על ההבדלים בין המינים שעליהם הושתת.
בבגרות המוקדמת, כאשר הזהות העצמית והאינטימיות חוברות יחדיו בדילמות של מחויבויות מתנגשות, נחשף הקשר שבין העצמי לאחר.
העובדה שגברים ונשים חווים את הקשר הזה בצורה שונה, היא נושא קבוע בספרות על ההתפתחות האנושית ואף עולה מן המחקר שלי. הקול הגברי והקול הנשי מדברים על חשיבותן של אמיתות שונות, החל מדינמיקה שונה של היפרדות והתקשרות בעיצוב הזהות המינית, וכלה בהבדל בזהות ובאינטימיות המאפיינות את ההתנסויות בגיל ההתבגרות. הקול הגברי - מדבר על תפקיד ההיפרדות, כמגדירה ומחזקת את העצמי. הקול הנשי - על התהליך הנמשך של ההתקשרות שבורא ומקיים את הקהילה האנושית. כיוון שההתפתחות האנושית בנויה על המתח הדיאלקטי שבדו-שיח הזה, השתיקה של הנשים בסיפור ההתפתחות הבוגרת מסלפת את תפיסת שלביה של ההתפתחות הזו וסדר הופעתם. אני מבקשת להשלים את חלקי הטקסט החסר של ההתפתחות הנשית, על פי הדרך שבה מתארות הנשים את עצמן ואת תפיסתן המוסרית בראשית שנות ההתבגרות.
