קומדיה של מטבעות

הם נחו בחשכה ושמרו. לא הייתה שום דרך למדוד את מעבר הזמן, וגם לא שום נטייה למדוד אותו. היה זמן שבו הם לא היו כאן ויהיה זמן, יש לשער, שבו הם שוב לא יהיו כאן. הם יהיו במקום אחר. הזמן שבין לבין הוא חסר משמעות.

אבל חלקם נשברו ואחרים, הצעירים, דממו.

המשקל גבר.

היה צורך לעשות משהו.

אחד מהם נשא את תודעתו בשיר.

העסקה הייתה קשוחה, אבל קשוחה כלפי מי? זו הייתה השאלה. ומר בְּליסטר עורך הדין לא זכה בתשובה. הוא היה רוצה תשובה. כשצדדים מסוימים מעוניינים באדמה לא מצודדת במיוחד עשוי להשתלם לצדדים אחרים, קטנים יותר, לקנות את החלקות שלצידיה, רק למקרה שהצדדים מהחלק הראשון שמעו משהו, כנראה מצד שלישי.

אבל היה קשה להבין מה יש לדעת.

הוא הפנה אל האישה שמעברו האחר של השולחן חיוך מודאג במידה נאותה.

“את מבינה, העלמה מוֹטֶק, שהאזור כפוף לחוקי הכרייה של הגמדים? פירוש הדבר שכל המתכות ועפרות המתכת מוחזקות בבעלותו של מלך הגמדים הזוטר. תצטרכי לשלם לו תמלוגים מרשימים על כל מה שתוציאי. לא שיהיו שם מתכות או עפרות מתכת, מחובתי לומר. נאמר שיש שם רק חול וטין כל הדרך עד למטה, וככל הנראה מדובר בדרך ארוכה מאוד עד למטה״.

הוא המתין לתגובה כלשהי מהאישה שמולו, אבל היא רק נעצה בו מבט. עשן כחול הסתלסל מהסיגריה שלה אל תקרת המשרד.