רוני פרצ'ק, חוקרת הודו, משוטטת כבר יותר משני עשורים בעיר-הענק דלהי, הקרועה בין היסטוריות יריבות והווה מסוכסך. בכתיבה מסאית רגישה ואוהבת, נע מבטה בתוך מבוכי הסמטאות בעיר, חודר אל פנים הבתים ומשקיף מעל גגות המסגדים.
בספר דלהי של מטה - שיטוטים במגה-פוליס עכשווית חושפת פרצ'ק את יחסי הכוח המגולמים בארכיטקטורה העירונית, ודרכם היא מתבוננת באורחות חייו של מעמד הביניים החדש, הגלובלי, המסתגר מפני העיר הענייה בשכונות מגודרות; בעלייתו של הימין ההינדואי בדלהי כמיקרוקוסמוס להודו כולה; ובשינויים הדרמטיים בנוכחותן של נשים במרחב האורבני - עד שהיא מסתחררת עם קדוש סוּפי מקומי, כריזמטי ומסתורי במתחמי הקברים הקדושים.
רוני פרצ'ק היא מרצה ללימודי הודו המודרנית באוניברסיטת תל אביב.
הוא רואה רוחות, שדים ומלאכים, מעביר את ימיו בהתבודדות בקברי קדושים. הוא מלא ידע ותשוקת-ידע לפרטי הפרטים של חייהם, ולא פחות מכך – של אחרי-מותם. יש קברים חיים ויש קברים מתים, הוא אומר לי, עיניו מתקבעות עליי כדי לבחון האם הייתי ראויה למידע הזה. האם המקום שהיינו בו נראה לך קבר חי או מת? מה חשת כשהתבודדת בו? האם באו אלייך חזיונות? מודאג ומאוכזב מכך שטרם חזיתי חזיונות של קדושים, הוא מוליך אותי ימים על ימים בשבילים המכושפים של שכונת ניזאם-אוּ-דין, בין סמטאות שלא ראו אור שמש, שווקים שטופי קטורת ועמוסי מחרוזות ורדים ויסמין, וגנים רחבים המשובצים קברי קדושים שכל אחד מהם נפתח אל אינסוף הסיפורים שבפיו. עוד ציון-דרך ועוד אחד מובילים אותנו אל מבקשי הדרך, אל הסגפנים והמטורללים של ימי הביניים והעת החדשה; אלה שבזו לחיי הגבר בעל-הבית, פנו עורף למשפחתם ולקהילה והיו משוטטים בעיניים קרועות לרווחה, מתנודדים בכוונה גדולה, לפעמים מתפלשים בטומאה, הכל כדי לזכות בחזון ולגעת באמת האחת והיחידה. אם תהיה לי הזכות, אמר, אולי קרבתם המיטיבה תחון גם אותי בחזון.
