הבתים הלבנים יימלאו - חיי יומיום בדירות תל אביב בתקופת המנדט

ספר זה מתחקה אחר הדרך שבה השפיעו שגרת חייהם המוצנעת וסדר-יומם של מהגרים ממזרח אירופה ומרכזה על ההוויה הפרטית של "הבית התל אביבי" טרם הקמת המדינה (1948-1924). הוא תורם פרשנות נוספת ונועזת להבנת תהליך יצירתה של תרבות אשכנזית מקומית, שהיתה לתרבות ההגמונית בחברה הארץ-ישראלית ועיצבה את המציאות החברתית, התרבותית והפוליטית לאורך שנים ארוכות.    הספר מאיר באופן ביקורתי את מה שניתן ללמוד על החברה מהתנהלותם היומיומית של אנשים במרחב הפרטי והאינטימי שלהם. הוא מגדיר מחדש את הבית בתל אביב כ"מקום ממוגדר" שעוצב על ידי עבודת הנשים וכאתר של התנהלויות שגרתית ושל ג'סטות תמימות לכאורה שנקטו המהגרים בביתם ובסביבתם. "האדם הראוי", טוען הספר, יצא מן "הבית" אל המרחב הציבורי ומוסדותיו (בתי הספר, תנועות הנוער, הארגונים הטרום צבאיים) כשהוא או היא כבר "מתורבת", כלומר טעון במחוות גופניות ובנורמות התנהגותיות שעשו אותו ל"אדם מן הישוב" וגישרו על הבדלים ופערים מעמדיים, על מחלוקות פוליטיות קשות ועל הבדלי מוצא ושפה ("רוסים", "פולנים", "יקים"). בבית, מסבירה המחברת, עפרה טנא, החל התהליך בו עוצבה "האשכנזיות" כתרבות משותפת ודומיננטית.   הספר מתבסס על שורה ארוכה של מקורות: כחמישים ראיונות עומק עם מי שעדיין זוכרים את התקופה וכן קריאה אנתרופולוגית בספרי-יעץ, בעיתונות ובכתבי עת מקצועיים בנושאי חינוך, נישואין, היגיינה, בריאות ובישול, לרבות בחינה של פרסומות, שהיו ביטוי לחלומות ולשאיפות הצרכניות באותה תקופה מעצבת. כל אלה סייעו בהרכבת פאזל חברתי ותרבותי שחלקיו עדיין מגדירים את אופיה של הבורגנות הישראלית העכשווית.