מקורו של מעשה האמנות מאת מרטין היידגר משנת 1935 הוא חיבור מכונן במחשבה המערבית על האמנות שאחרי המודרניזם. בחיבור מתנקזת ההיסטוריה של האסתטיקה מימי יוון דרך קאנט והגל ועד ניטשה, אך החיבור של היידגר הוא גם קו פרשת מים בין ההיסטוריה הזו לבין המחשבה על האמנות החל מן המחצית השנייה של המאה העשרים.
החיבור של היידגר מטלטל את הדרכים השגורות להבנת האמנות ומבהיר את מהות כוחה, שלא פוחתת לרגע, ומאפשר לחזור ולשאול את השאלה המתחייבת מאז הכריז הגל לפני כמעט מאתיים שנה על מותה של האמנות: ״האם האמנות עודנה נתיב מהותי והכרחי להתרחשותה של האמת החיונית ל'היות-שם' ההיסטורי, או שמא האמנות כבר אינה כזאת?״
