מבחר מקיף ראשון בעברית משיריה ומיומניה של המשוררת הארגנטינית היהודייה אָלֶחַנְדְרָה פּיסארְניק (1972-1936) בתרגומה המשובח כתמיד של המשוררת טל ניצן.
פיסארניק פרסמה שבעה ספרי שירה, שהיו בימי חייה נחלתם של מעטים. לאחר מותה זכתה יצירתה להכרה שגאתה לדרגת פולחן, והיא נחשבת כיום לאחד הקולות החשובים, החדשניים ורבי ההשפעה בשירת אמריקה הלטינית ובשירת נשים. שירתה העזה והצלולה חוצבת יופי מחֲשֵׁכָה ומבטאת את כאבה של מי שחלפה בעולם כנוכרייה וכגולה, יודעת שהגאולה תמיד "מעבר לנהר, לא כאן אלא שם".
ברשימת ביקורת יפה על הספר בהארץ, כתבה המשוררת שרון אס:
פיסארניק שמה קץ לחייה בגיל שבו דאנטה אליגיירי מצא עצמו ביער אפל. אני מזכירה עובדה זו על מנת לשכוח אותה, כלומר, להציע שלא לקרוא את המוות המופיע בשיריה כנבואה עתידית, אפלה-רומנטית. הנטייה לקשור כך בין החיים ליצירה מעוררת אי נחת לא משום שניתן לדעת דבר מה ראוי ומבורר בין החיים לכתיבה, אלא משום שעדיף לנסות להאזין לפעולתן של המלים בעולם שהן עצמן מעמידות [...] טל ניצן, המתרגמת, מעניקה לנו זה שנים אחדות שפע מתנות. בחירתה משיריה של אלחנדרה פיסארניק ותרגומם הם בעיני מהמוזרות, המסקרנות והיפות שבמתנותיה.
קוֹל קַבְּצָנִי
וַאֲנִי עוֹד מְעִזָּה לֶאֱהֹב
אֶת צְלִיל הָאוֹר בְּשָׁעָה מֵתָה,
אֶת צֶבַע הַזְּמַן בְּקִיר נָטוּשׁ.
בְּמַבָּטִי אִבַּדְתִּי הַכֹּל.
כָּל כָּךְ רָחוֹק לְבַקֵּשׁ, כָּל כָּךְ קָרוֹב לָדַעַת שֶׁאֵין.
