ספר מיוחד במינו, בכיכובו של שועל בשם קונרד וברווז בשם לורנץ, הנקשר לשועל מיד עם בקיעתו מהביצה ולא פוחד ממנו לרגע, כי הוא בטוח שזה אכן אביו. השועל, לעומת זאת, מתחיל את הסיפור כשכל רצונו הוא לאכול את הברווז, והעלילה מתפתחת לכדי סיפור אהבה ייחודי.
קונרד ולורנץ הם השם הפרטי ושם משפחתו של חוקר בעלי החיים האוסטרי קונרד לורנץ, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה ב-1973, שתגליתו החשובה ביותר היא "ההחתמה" – הקשר המיידי שנוצר בעולם החי בין צאצא להורה שלו; לורנץ גילה שההחתמה אינה עניין נלמד כי אם מולד, וכי אפרוחי הברווז, למשל, מוחתמים על ידי הראשון המגעגע בקול הדומה לברווז.
בביקורת על הספר בהארץ כתבה יעל דר: "קונרד ולורנץ אינם רק צירוף שמו הפרטי והמשפחתי של המדען עטור הפרסים, אלא גם שמו של מי שהיה חבר במפלגה הנאצית ושהפך לאחר המלחמה לדמות שנויה במחלוקת. בהקשר זה קשה שלא לקרוא בספר אמירה מורכבת באשר לטורפים ולנטרפים שבקרבה, ולאופן שניתן לעשות בו תיקון".
את הספר יצרו יחדיו שני תושבי ברלין: המחבר אחמד כריסטיאן דודה, איש תיאטרון וחינוך ממוצא גרמני-מצרי, והמאיירת יוליה פריזה, מעצבת במקצועה, שעבדה בטכניקה מעורבת, המשלבת קולאז'ים וציורים באקריליק ובצבעי פסטל.
ישבה לה ברווזה לחופו של אגם. מתחת לברווזה היתה ביצה, ובתוך הביצה היה אפרוח, ולא היה לו שם. אך טבעי, שביער חי גם שועל. לשועל לא היתה ביצה וגם לא היה לו אפרוח. הוא היה רעב. רעב מאוד! ובמקום בו יש רעב, יש רעש, כי בטן ריקה מקרקרת. כשרעבים חושבים על אוכל, על איך להשיג אוכל, על ברווזים למשל.
