קוטל המלכה - קלע הכשף 5

ששש, ששש, לחש השלג הכסוף בקול שָׁלֵו, כמו אדם החוסם את פיכם בידו כשהוא תוקע לכם סכין בגב באמצע רחוב הומה. היינו שבעה בהמון המסוים הזה, רועדים על הרמה הקפואה, גבוה בהרי הגבול. מֶרֶל מבֶּטְרִיאַן, האיש שבאתי להרוג, הסתתר מאחורי אַרְקְ'אֶאוֹן, מכשף המלחמה שהוא שכר כדי שיהרוג אותי ראשון. במרחק כמה מטרים מאיתנו עמדו שני שֶׁריפים דַָרוֹמָנים שהציעו ברוב חסדם לפקח על הדו־קרב בינינו (כלומר, איימו לעצור אותנו אם לא נשלם את דמי הפיקוח). חוץ מהם היו רק הנשר הנוסק בחן, חיית המכשפים של אַרְקְ'אֶאוֹן, והחתול־סנאי הנמוך והמגעיל שנחשב לחיית המכשפים שלי. ואני, כמובן. ״עכשיו תחטוף, קֶלֶן!״ צעק אליי מֶרֶל מעבר לכחמישים מטרים של קרקע מכוסה שכבת שלג דקה שהפרידו בינינו. ״אַרְקְ'אֶאוֹן הזה, הוא מג גחלת כמו שצריך. והוא גם לא טיפש, אז כל התחבולות שלך בתור קלע כשף לא יעבדו עליו.״ ״כן, אתה צודק, מֶרֶל,״ עניתי בצעקה, ״התחבולות שלי עובדות רק על טיפשים.״