למוֹלִי פְרוֹסְט, תלמידת כיתה ח' בחטיבת הביניים "פישר", נמאס מקוד הלבוש בבית הספר ממיליון סיבות: כי אוליביה חטפה נזיפה כשלבשה גופייה. כי ליזה נשלחה להירשם ומולי לא, למרות ששתיהן היו לבושות בדיוק אותו הדבר. כי בלתי אפשרי למצוא מכנסיים באורך "תקני". כי גוף של בת הוא לא הסחת דעת. כי גם ככה קשה לשרוד בחטיבת הביניים.
מולי פותחת פודקאסט, ומראיינת בנות שונות שנתקלו בבעיות סביב דרישות קוד הלבוש או בהשפלה בנסיונות לאכוף אותו. לפני שהיא מבינה מה קורה, המרד הקטן שלה הופך למהפכה.
קוד לבוש הוא ספרה הראשון לנוער צעיר של קרי פיירסטון, העוסק בנושא אקטואלי ורלוונטי גם במקומותינו, ובהתמודדויות נוספות של בנות ובנים בגיל ההתבגרות. נירה לוין ממליצה על הספר באתר דףדף ומציינת שאת הספר "מסיימת פיירסטון באזכור המאבק ההיסטורי של נשים באמצע המאה ה-19 על זכותן להחליט מה ילבשו, ומוסיפה: 'הן הראו לנו שלא צודק לשלוט בנשים, להפחיד, להשפיל ולהשתיק אותן רק מפני שהן לובשות מה שנוח להן. הספר הזה מוקדש לכל הקולות האמיצים שהניעו דורות עתידיים להילחם על צדק לכל הנשים'".
זה הפודקאסט הראשון שלי, ואין לי מושג מה אני עושה. הקשבתי רק לשני פודקאסטים בחיים; אחד על גיטריסטים מפורסמים והשני על מטבח אמריקאי דרומי. אף אחד מהם לא הכין אותי למה שאני מתכוונת לומר כאן. אבל נראה לי שזאת הדרך הכי טובה לספר את הסיפור האמיתי על מה שקרה, למה כל שכבה ח' בחטיבת הביניים פִישֶר שונאת את אוֹליביה בּוֹנָבֶנטוּרָה.
הגיע הזמן לחשוף את האמת.
אני: אני מוֹלי פְרוֹסט, וזה הפרק הראשון של הפודקאסט ״קוד לבוש״, הסיפור האמיתי מאחורי אסון קוד הלבוש בחטיבת הביניים פישר. הכול קרה בגינת הפרחים של פישר, ליד גבעת האבנים הטובות, הפרויקט האישי של גברת טאקר. הייתי שם. ראיתי הכול. ועכשיו אני יושבת כאן עם אוליביה. אוליביה, את רוצה להסביר את הרקע?
אוליביה: את יכולה להסביר את הרקע, מולי.
אני: את בטוחה? זה הסיפור שלך.
אוליביה: את היית שם.
אני: אז בסדר, הכול התחיל ביום רביעי שעבר. התעוררתי באיחור, לחוצה כי כבר פספסתי את השיעור הראשון, ואימא שלי הייתה בפגישה, אז הייתי צריכה לקצר דרך היער לכניסה האחורית לבית הספר. כשהגעתי לגינה — אם אתם לא מִפישר: שתלו אותה לכבוד שישה מבוגרי בית הספר שמתו במלחמות — עצרתי לקשור את השרוך. הסתכלתי למעלה, ואז ראיתי אותך עומדת מול מר דֶרן וד״ר קַאוּצ'מָן. אני עדיין זוכרת שהפרצוף של ד״ר קאוצ'מן היה אדום לגמרי, ומר דרן הצביע עלייך באצבע, ואת בכית.
שתיקה.
