מדוע הישראלים מתקשים לעשות שלום עם שכניהם? כיצד סכסוך הנמשך יותר ממאה שנה ומלווה במלחמות אינספור אינו בא על פתרונו? על שאלות רלוונטיות אלה מנסה לענות פרופ´ אורי בן־אליעזר, ראש החוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה.
ממחקרו עולה כי שני מכשולים לשלום מלווים את החברה הישראלית מאז ראשית המאה העשרים ועד ימינו אלה: האחד קשור באופייה של הלאומיות הישראלית, המבוססת על זיקה ובעלות על טריטוריה בשל "זכויות היסטוריות", ומתקשה להתחלק בבעלות זו עם "האחרים". השני קשור לנטייה שהשתרשה בחברה הישראלית ולפיה לסכסוך בין ישראל לשכניה אין כל פתרון זולת הפתרון הצבאי.
בן אליעזר מתחקה אחר התהליכים שהביאו להפיכתה של "לאומיות מיליטריסטית" לאחד הגורמים המרכזיים שהביאו על ישראל את מלחמותיה השונות מימי ראשית הציונות ועד ימינו אלה. למול הלאומיות המיליטריסטית, בן־אליעזר מראה כיצד לאורך כל הדרך קמו כוחות חברתיים שונים שהאמינו כי האפשרות לשלום אינה תלויה בהכרח "בצד השני" אלא בישראל. אלא שמאמציהם לשלום סוכלו כמעט תמיד דווקא בידי הישראלים עצמם.
מלחמה במקום שלום הוא קריאת חובה לכל מי שמתעניינים במקורות החברתיים והתרבותיים המלווים את הסכסוך הישראלי־ערבי והמערימים קשיים על פתרונו, לכל מי שחרדים מפני הנטייה הישראלית לפתור בעיות מדיניות בדרך של אלימות ומלחמה, ודואבים את היעדרה של חשיבה אזרחית המושתתת על עיקרון של שלום על בסיס פשרה בין העמים.
