קלסיקה לילדים, נוער ומבוגרים, בסדרת הרפתקה של הוצאת אוקיינוס, שבה סופרים מתרגמים קלסיקות.
הכול מתחיל ביום אנגלי גשום ואפרורי, כשבני משפחת דַארֵל יושבים בביתם ומתלוננים על מזג האוויר המְדַכֵּא. "מה שאנחנו צריכים זה שמש!" אומר לפתע לָארִי, האח הבכור, ומציע רעיון הרפתקני: לעזוב הכול ולנסוע אל האי היווני קוֹרְפוּ.
וכך אורזת המשפחה את מיטַלְטְלֶיהָ ועוברת להתגורר באי שטוף השמש ושוקק החיים. עם הגעתם לקוֹרְפוּ הם פוגשים את סְפִּירוֹ, נהג מקומי טוב לב וחד לשון שלוקח אותם תחת חסותו ופוֹרֵשׂ בפניהם את קסמיו של האי, על מפרציו הצלולים, על מטעי הזיתים הפזורים בו ועל עדרי הכבשים הרועים במדרונותיו. יחד הם חוֹוים שלל חוויות מרתקות, ססגוניות ומצחיקות עד דמעות, בחברת התושבים המקומיים ומִגוון בעלי חיים מכל המינים.
אהבת הטבע והאדם נוטפת מכל משפט ותיאור נוף בספרו של ג'רלד דארל, שהפך ברבות השנים לחוקר נודע ופָעיל מרכזי לשימור עולם החי והצומח. הסופר יואב אבני תִרגם את הספר לעברית ואנחנו מזמינים גם אתכם להתענג על קורותיהם שובות הלב של בני משפחת דַארֵל וכל החיות האחרות.
זהו סיפור השהִייה בת חמש השנים שלי ושל משפחתי באי היווני קוֹרְפוּ. במקור הכַּוונה היתה למסור דיווח נוסטלגי־במידה על הטבע באי, אך טעיתי באופן חמור והצגתי את בני משפחתי בעמודיו הראשונים של הספר. ברגע שהופיעו על הנייר, הם השתקעו בו ואף הזמינו חברים שונים ומשונים לחלוק עימם את הפרקים בהמשך. בקושי רב ובערמומיות לא מעטה הצלחתי להציל כמה דפים פה ושם ולהקדישם באופן בלעדי לבעלי החיים.
ניסיתי לצייר תמונה מדויקת ולא מוגזמת של משפחתי בעמודים הבאים - הם מופיעים כפי שראיתי אותם. אולם כדי להסביר חלק ממוּזרוּיותיהם, אני חש שעלי להדגיש כי בזמן שבו גרנו בקוֹרְפוּ, בני המשפחה היו צעירים למדי: לָארי, הבכור, היה בן עשרים ושלוש. לֶזלי היה בן תשע־עשרה. מַרגו בת שמונה־עשרה, ואני הייתי הצעיר ביותר - בן עשר, גיל רך ונוח להתרשמות. מעולם לא היינו בטוחים לגמרי מהו גילה של אמי, מכיוון שלא זכרה אף פעם מהו תאריך לידתה. כל מה שאוּכל לומר הוא שהיתה מבוגרת מספיק כדי להוליד ארבעה ילדים. אמי אף התעקשה שאסביר שהיתה אלמנה, משום שכפי שציינה באופן נוקב - לעולם לא ניתָן לדעת מה אנשים עלולים לחשוב.
