סיפורו של דוקטור דוליטל

פַּעַם אַחַת, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, כְּשֶׁהַסָּבִים שֶׁלָּנוּ הָיוּ עֲדַיִן יְלָדִים קְטַנִּים, הָיֹה הָיָה רוֹפֵא וּשְׁמוֹ דּוּלִיטְל - ד״ר גּ'וֹן דּוּלִיטְל. ״ד״ר״ פֵּרוּשׁוֹ דּוֹקְטוֹר, וְהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהָאִישׁ הָיָה רוֹפֵא מֻסְמָךְ וְשֶׁיָּדַע הֲמוֹן דְּבָרִים.

הוּא גָּר בַּעֲיָרָה קְטַנָּה וּשְׁמָהּ שְׁלוּלִיָּה־לְחוֹף־בִּצָּה. כָּל הַתּוֹשָׁבִים, יְלָדִים וּמְבֻגָּרִים, הִכִּירוּ אֶת דְּמוּתוֹ הֵיטֵב. וּבְכָל פַּעַם שֶׁצָּעַד בְּמוֹרַד הָרְחוֹב וּלְרֹאשׁוֹ הַמִּגְבַּעַת הַגְּבוֹהָה שֶׁלּוֹ, הָיוּ כֻּלָּם אוֹמְרִים: ״תִּרְאוּ, הִנֵּה הַדּוֹקְטוֹר! - אֵיזֶה אִישׁ פִּקֵּחַ.״ וְהַכְּלָבִים וְהַיְּלָדִים הָיוּ מִזְדָּרְזִים כֻּלָּם לָרוּץ בְּעִקְבוֹתָיו; וַאֲפִלּוּ הָעוֹרְבִים שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בְּמִגְדַּל הַכְּנֵסִיָּה הָיוּ מְקַרְקְרִים וּמְנִידִים בְּרֹאשָׁם.