זרמי מעמקים של רגשות עזים רוחשים מתחת לפני השטח השלווים לכאורה בחדר האוכפים של ל"פ הארטלי - סיפור על אהבה ועל אי הבנה במובן העמוק של המילה, על אבות ובנים, על בעלי ובעלות תשוקה ומרסניה.
פרגוס מקרידי, נער רגיש ובודד בן 17, הוא היפוכו הגמור של אביו אליסטר, קולונל בדימוס ואלמן זה 12 שנה, המחליט שעל פרגוס ללכת בעקבותיו ובעקבות המסורת המשפחתית, ללמוד באקדמיה צבאית ולאחריה לשרת בצבא. כשהקולונל יוצא לירח דבש ממושך עם רעייתו החדשה, הוא מבקש מהנהג שלו, חייל לשעבר וגבר בנוי לתלפיות, להכין את פרגוס לצבא ולחשל אותו באימוני כושר ואגרוף. את שעות אחר הצהריים מקדישים השניים לאימונים מיוזעים שנערכים בחדר האוכפים, שם מוצא פרגוס לבסוף לא רק חבר קרוב, אלא גם תובנות על עצמו ועל ויכולתו לאהוב.
הארטלי כתב את הספר בערוב ימיו, דאג שמא הספר "יזיק לתדמיתי האישית" ושקל לכתוב את ״הרומן ההומוסקסואלי״ בשם בדוי או להשאיר הוראות לפרסם את הספר לאחר מותו. בסופו של דבר הספר התפרסם ב-1971, כשנה לפני מותו, בחתימתו המלאה של הארטלי, וכעת בתרגום ראשון לעברית.
פֶרגוּס מֶקרידי היה בן שבע־עשרה, אך מבחינות מסוימות היה צעיר מכפי גילו. אביו היה חייל באחד הגדודים הסקוטיים ופרש מהצבא בדרגת קולונל; אמו מתה כשהיה ילד בן שש; הוא כמעט שלא זכר אותה, אלא רק כמחשבה מנחמת שעלתה בו ברגעי בדידות והותירה חלל ריק כשהסתלקה.
קולונל מקרידי היה איש קטן קומה, מהיר חֵמה ומשולהב למראה, בעל שיער אדמוני המתקשר בדרך כלל לתכונות האלה, והצבא והמסורת הצבאית הדריכו את תפיסת עולמו. כל בטלן ארוך שיער שראה העלה לו את לחץ הדם. אסור שפרגוס יהיה כזה; אבל הוא הבין שיש סכנה.
בעבר היה כרוך אחרי פרגוס וגם עכשיו היה הנער יקר ללבו, אף שלא היה להם הרבה במשותף, אלא רק שמדי פעם הזכיר לו פרגוס, כמעט עד כאב, את אמו, פרַנסֶס, שגם היא התקיימה בין אורות וצללים.
אף על פי כן ייעד הקולונל את פרגוס לקריירה צבאית ושלח אותו לפנימייה המתמחה בהכשרת תלמידיה לשירות. בבית הספר הזה היה חינוך טרום־צבאי והרבו בו בתרגילי סדר ואימונים, המשמעת היתה נוקשה, המקום כולו היה ספוג באווירה צבאית לא מוגדרת ורבים מהתלמידים שאפו ואף הצליחו להתקבל לאקדמיה הצבאית המלכותית סַנדהֶרסט.
