מסעו המוזר של צ'וניו, בנו של נהג מיניבוס, ברחובות לה פאס, בוליביה, בספרו של גבריאל ממאני מגנה, מהכותבים הכישרוניים והמעניינים ביותר בדור החדש של הספרות העכשווית באמריקה הלטינית.
כשאימו מואסת באביו ועוזבת את הבית, נאלץ האב למצוא פתרונות יצירתיים להתמודדות עם חייו העלובים. זהו סיפור אבסורדי בגוון פנטסטי, המסופר מעיניו של נער המבלה שעות רבות בקריאת ספרים, וכשהמציאות מאלצת אותו להישיר אליה מבט – הוא טווה ממנה סיפור.
"בירה זה דבר חכם."
אומר האיש בסוודר הכחול, שפאות הלחיים שלו מזכירות את הגנרל סוּקְרֶה. עשן סיגריות. שולחן. בקבוקי בירה הוּאָרי. הקשת כוסות יבשה. לוֹס בַּייבַּייס במכונת המוזיקה וארבעה טיפוסים שמשחקים בלא להיות אבא.
זה חופש. המיניבוס בחניה, הכסף של היום מצטלצל בכיסים. הבר מלא. המוזיקה חזקה מדי לדיבורים, אבל מה משנות המילים אם לוס בייבייס כבר אמרו את מה שהנשמות צועקות ממילא, ועכשיו לוס קוֹריס, וסלנה: כְּמוֹ פְּרָחִים, כְּמוֹ פְּרָחים, פָּשׁוּט אוֹהֲבִים. זה הפסקול של החופש. מוזיקת קוּמבִּיָה משנות התשעים, בלי שום דבר מהמאה הנוכחית.
