רומן מותח, עתיר תהפוכות ועטור פרסים על גנב בשם גן, שמחולץ מהכלא בתנאי שיגנוב אוצר אגדי עבור המלך. במדינה בדיונית שנופיה ותרבותה מזכירות את יוון העתיקה (אך הטכנולוגיה בה התקדמה כמה מאות שנים), נרקמת עלילה מפתיעה סביב דמותו של תכסיסן רב תחבולות עם כושר הישרדות ותוכנית משלו.
כתבה על הספר הגר ינאי:
לספרה של מייגן ויילן טרנר יש גיבור בלתי נשכח ועלילה כתובה ביד אמן שיכולה לעשות בית ספר לכל מי שעוסק במלאכת הכתיבה. ההרפתקאות, הטוויסטים, התפניות והתגליות באים גם באים, אבל לא על חשבון הדינמיקה האנושית בתוך החבורה הקטנה שיוצאת לארץ אויב כדי להשיג בעזרתו של הגנב אבן חן מיתולוגית. לאורך הקריאה כל הדמויות, גם המתועבות שבהן, הופכות יקרות לקורא ומוצאות את מקומן בליבו. כסופרת עמדתי נפעמת מול השילוב של האנושי והכובש עם המסעיר והמפתיע. כקוראת פשוט נסחפתי והתענגתי. הכי כיף היה לקרוא את הספר הזה, ששואב מהמיתולוגיה היוונית, ליד חוף הים הכחול והזך בכרתים.
אגב, את עטיפת הספר, שאיירה רז אבירם שומרת, בחרה מו"לית עוץ, גילי בר-הלל סמו, מהצעות רבות שהניבה תחרות איור עטיפה לספר של תלמידי בית הספר המקוון לאיור מאיירימים, בהנחיית ליאורה גרוסמן.
לא ידעתי כמה זמן אני כבר נמצא בבית הכלא של המלך. כל הימים היו זהים, אלא שעם כל יום שחלף, הייתי מלוכלך יותר. בכל בוקר השתנה האור בתא מהזוהר הכתום הרוטט שנגה מפמוט הקיר שמחוץ לדלת התא לקרינה העמומה אבל היציבה של אור השמש שנפל על החצר המרכזית של הכלא. בערב, כשאור
השמש דעך, עודדתי את עצמי שהתקרבתי ביום אחד לשחרור. כדי להעביר זמן, התרכזתי בזיכרונות נעימים, ערכתי אותם לפי הסדר והתבוננתי בהם בקפידה. בחנתי שוב ושוב את התוכניות שנראו לי פשוטות כל כך לפני שהגעתי לכלא ונשבעתי לעצמי ולכל אֵל שהכרתי שאם אצא מכאן בחיים, לעולם־לעולם־לעולם
לא אקח שוב סיכונים מטופשים עד כדי כך.
