מדוע לא היו להן פנים

מתוך המבוא:
הקשר בין ארכאולוגיה, תחום ידע שעניינו שחזור והבנת תולדות האדם בהתבסס על ממצאים העולים מן האדמה לבין הפסיכואנליזה, תחום ידע שעניינו הבנת נפש האדם על הכוחות הפועלים בה — אינו מובן מאליו. בכל זאת, קשר זה עומד בבסיסו של חיבור זה שנולד כתוצאה מן המפגש בין שני מחבריו, שאף נסיבותיו אינן מובנות מאליהן. בשנת 2019 פרסם גיא ספר שירים בשם מערה (לוקוס, 2019), שחלק נרחב ממנו מוקדש לפואמה בשם זה. מערה הוא דיאלוג פואטי ארוך בין המשורר לבין אחד מבני האדם הקדומים שנכנסו לפני כ־35,000 שנים למערת שוֹבֶה (Chauvet) שבצרפת של ימינו, כדי לצייר על קירותיה. בדיוק בתקופה זו השתעשע רן במחשבות ראשוניות על אודות משמעותן של מערות עבור בני אדם קדומים ומקומם של ציורי המערות בתודעה האנושית הקדומה. בעקבות קריאת הפואמה פנה רן אל גיא במייל שבו הציע לו שיתוף פעולה בין ארכאולוג למשורר ואנליטיקאי, שיתוף פעולה שמטרתו לנסות להבין מזווית נוספת את ציורי המערות.

מתוך פתח הדבר:
כתבנו את הספר כפי שמסתתים 'אבן יד', כלי עבודתה המרכזי של האנושות לאורך כשני מיליון שנים. אבן אחת מסתתת ומשחיזה אבן אחרת, עד שהיא הופכת הן לכלי עבודה בעל חשיבות קיומיות ראשונה במעלה והן לחפץ בעל משמעות סימבולית המייצג את חיבור האדם לעולם. פעם אחזנו את הארכיאולוגיה בימיננו וסיתתנו באמצעותה את התיאוריה האנליטית, ופעם אחרת אחזנו את התיאוריה האנליטית וסיתתנו באמצעותה את הארכיאולוגיה.