"אתה לא תהיה ישראלי אמיתי עד שלא תראה את גבעת חלפון אינה עונה", אמר חבר לחוקר הקולנוע, המרצה והמבקר פבלו אוטין, שהיגר לישראל מארגנטינה. "לא הבנתי חלק גדול מהבדיחות שהוא וחבר שלו ציטטו וידעו בעל פה, אבל זה רק ריתק אותי עוד יותר", כתב אוטין.
"בספר החדש שלי, מצ'רלי עד שולי, אני צופה בכמה מהסרטים האלה שמגדירים 'ישראליות' ובודק מה המאפיינים המשותפים שלהם. בסופו של דבר גם אם אני אוהב ונהנה מסרטים כמו צ'רלי וחצי ואחרים, אני מוצא את הישראליות שלי יותר בסרט כמו ההתחלפות של ערן קולירין, לכן בספר אני בודק אם יש גם חיבור בין הסרטים 'האמנותיים' האלה לבין הקולנוע 'העממי'".
בספר – המלווה בכ-50 צילומי צבע מסרטים, משלב חוויות הגירה עם ניתוח סרטים, וכתוב בגוף ראשון ובשפה קריאה – מתעמק אוטין בסרטים פופולריים, שזכו לאהדת הקהל והפכו לסרטי פולחן הן בעבר והן בימינו, צ'רלי וחצי, חגיגה בסנוקר, גבעת חלפון אינה עונה, מציצים, מכתוב, לשחרר את שולי, וגם אפס ביחסי אנוש, ובודק את הקו המחבר ביניהם. בחלק השני של הספר פונה המחבר לקולנוע שנתפס כ"אמנותי" ואשר זכה להכרה בפסטיבלים ולהערכת הביקורת, ומנתח את הקולות הייחודיים והבולטים שהביאו יוצרי הקולנוע הזה (ערן קולירין, קרן ידעיה, רונית ושלומי אלקבץ ועוד), כדי לגלות כיצד סרטים אלה חושפים צדדים מודחקים של החברה הישראלית ומשלימים את התמונה של הקולנוע הפופולרי.
