ספר שהפך לקלסיקה – אשר שמו העברי, בתרגום מבריק של יוסף אשכול, הפך למטבע לשון – מאת ההיסטוריונית זוכת פרס פוליצר ברברה טוכמן, המנתחת בו כמה דוגמאות היסטוריות למדינאות אווילית.
לפי הגדרתה של טוכמן, כדי שמדיניות תיחשב למעשה איוולת עליה לעמוד בשלושה תנאים: תוצאותיה השליליות נראו בבירור בעת שננקטה ולא רק בדיעבד; חייבת להיות דרך חלופית שאפשר היה לבחור בה; ואת המדיניות נקטה קבוצה, לא שליט יחיד.
טוכמן מתארת את העבר בצורה חיה ומעמיקה, ותוך כדי כך חושפת את הסיבה היסודית לאיוולתן של ממשלות: חוסר האונים של ההיגיון בבואו להתמודד עם תאוות הבצע, היומרנות האנוכית והפחדנות שבתחום המוסר. את טענתה היא מנסה לבסס, בין השאר, בתשובות לשאלות: מדוע הכניסו שליטי טרויה את סוס העץ החשוד לעירם המבוצרת, על אף שהיו להם סיבות רבות לחשוש שהיוונים טומנים להם פח? מדוע פלשו לרוסיה קארל ה-12 ונפוליאון, ובעקבותיהם היטלר – למרות שהפלישה הקודמת הסתיימה באסון? מדוע חיבלו ג'ורג' השלישי מלך בריטניה וממשלתו ביחסיהם עם המושבות באמריקה, וכתוצאה מכך נשמטה מידיהם השליטה ביבשת? מדוע הלכה והעמיקה ארצות הברית את מעורבותה בת שלושים השנים בווייטנאם?
