על הפיוס

בפברואר 2014 ביקרתי בדרום אפריקה, שבה התפייסו שחורים ולבנים לאחר כמעט יובל של שלטון גזעני ודכאני של המיעוט הלבן על הרוב השחור. באוקטובר של אותה שנה ביקרתי ברואנדה, שבה התפייסו ההוּטוּ והטוּטְסִי - שני השבטים שמרכיבים את רוב אוכלוסיית המדינה - לאחר שבני שבט ההוטו קמו על בני שבט הטוטסי וטבחו בהם.

  בין לבין, להט הקיץ הישראלי.   ומלחמה, עוד אחת, ניצתה בין ישראל ועזה. השימוש בצורה הסבילה של הפועל אינו מרמז על עמדה פטליסטית הרואה במלחמה, זו או כל אחת אחרת, גזרה משמים. הוא מרמז, אולי, על תחושת חוסר האונים שהציפה אותי לנוכח מה שנדמה כשידור חוזר של אותה הטרגדיה שבה ממלאים השחקנים את תפקידם בצייתנות מעוררת השתאות. צייתנות שהיא אולי גם תולדת תודעתנו הנוקשה והמכווצת עד כי אין ביכולתנו לתפוס שאנחנו מצייתים ואין ביכולתנו לתפוס אפשרות אחרת זולת זו שבה אנו מדממים, ועל כך בהמשך.