"זה הספר הכי טוב שיצא בדחק. זה גם הספר הכי גרוע שיצא בדחק. הספר שהכי קשה לעשות לו הגהות וגם הכי קל, כי כולו שגיאות שאינן שגיאות. זהו ספר הזָאוּם!" – כתב יהודה ויזן על האנתולוגיה המקיפה, לראשונה בעברית, של תנועת האוונגרד הרוסית זָאוּם.
ב-322 עמודי האנתולוגיה – המעוצבת לעילא, מלאה הברקות ועמוסה בחידושים – שירים, מחזות ומניפסטים שערך ותרגם ביצירתיות מפעימה טינו מושקוביץ, אשר גם צירף מסת מבוא, "שמסבירה על דרך האי־הסבר־המלומד מה לעזאזל הוא זאום".
כך היא נפתחת:
טוב, אין ברירה: הנה ספר הזאוּם. לא, לא, רגע, לא, זה נשמע יותר מדי כמו 'הנה ספר הטאו'; זהו ספר של זאום. לא, לא, גם זה לא. מה זה 'של זאום'? ממש לא 'של זאום', שלי דווקא; הנה ספר זאומי. לא. לא זאּוּמי ולא זעּוּמי. ספר ענק. ומאוד שכלי גם. אז אולי 'לפניכם ספר שעניינו שפת הזאום'? אולי. זאת אומרת, לא ממש עניינו אלא יותר ענייני, ואולי גם עניינכם. בהמשך. אחר-כך. לא עכשיו. מתי? לא יודע. מתישהו. בעוד כמה זמן! כמה זמן? לא, לא, ממש לא! לא זמן, זאום. מה זה זאום? זאום זה שפה. שפה היא מערכת סמלים מוסכמים שמאפשרים... לא, לא לשם, בכיוון אחר. אוקיי, אז פוטוריזם. מה זה פוטוריזם? תנועה אוונגרדית רוסית. טוב, רוסים זה עניין אחר בכלל. ואוונגרד מה? אם הייתי מקבל 10 אגורות כל פעם שאני שומע... לא, אם כל מי שמשתמש במילה אוונגרד היה נדרש להסביר... לא, אם המילה אוונגרד הייתה... לא. בקיצור, רק ספרות וספרות בכל מקום."
ולימיר חלבניקוב - שלושה שירי זאום
חרלת מתבהקת
חָרֶלֶת מִתְבַּהֶקֶת
שֶׁל צְבִירִיסִים נִרְצֶה
חוֹחֶלֶת מְלַטֶּקֶת –
זְרוּלֶטֶף מְרַצֶּה.
וּבָעֵיזְנָיִם כַּחַל
מֶזֶגָבּוֹת שֶׁל דַּוְקָא.
הֵידָר! מָוְכָּה שֶׁלִּי,
וּבָאֲגַם הַזַּךְ – הַמֶּוֶךְ.
פַּחְפָּסִים – לְשָׁמָּה!
כִּי מִתְבָּכֶה הַמֶּמֶךְ.
חילצדתי בחליל הצד
חִלְצַדְתִּי בַּחֲלִיל הַצַּד
הָחֶלֶד אֶת רָצוֹ רָצָה
הַכּוֹכָבִים שֶׁנִּשְׁמְעוּ לִי, הִסְתַּדְּרוּ בְּמַעֲרָף
חִלְצַדְתִּי בַּחֲלִיל הַצַּד, פּוּר הַחֶלֶד בִּי נִדְרַךְ.
הו, ביאליקדים של ענן רוחף (עיבוד)
הוֹ בְּיַאלִיקָדִים שֶׁל עָנָן רוֹחֵף!
הוֹ פוֹגֶלֵיהֶם שֶׁל צָהֳרַיִם מִתְאַוִּים!
הַלַּיִל מִדַּמֶּה הַלַּיְלָה לְרָחֵל
כְּשֶׁהַבִּלְתִּי מָדִיד נִמְלָא בְּחֶזְקָתוֹ בְּאַל־טִבְעִי.
