מיזוג אופקים

על נוכחותו הבלתי נמנעת של הפוליטי בשדה האמנות בספרו של פרופ' יוסי יונה, השולל את הקריאה "אמנות לשם אמנות", ומצביע על אפשרותה של החוויה האסתטית לרמז גם על אופק אוטופי, המבקש לחרוג מעבר למציאות הקיימת, מציאות דיסטופית, המרובה באלימות ובכאב. לטענתו, בחוויה האסתטית עצמה חבוי היסוד הפוליטי שמהווה חלק בלתי נפרד ממנה ושתובע תיקון מקיף או לפחות חלקי שלה. מיזוג אופקים מבקש לחלץ יסוד זה משדה האמנות החזותית בישראל, באמצעות בחינה של מבחר מצומצם אך מגוון ממופעיו של שדה זה.

כותבת על הספר דרורית גור אריה, אוצרת וחוקרת תרבות:

מיזוג אופקים מעלה קול צלול וחד המבקש לעמוד על מופעיו של הפוליטי והחברתי בשדה התרבות והאמנות העכשווית. יוסי יונה אינו מאפשר לפעולת האמנות להתגדר בדל"ת אמותיה ולהתנתק מהמציאות שבתוכה היא חיה ופועלת. הדיונים העולים בספר אינם חומקים עוד ממה שלא אחת ההיסטוריה וההגמוניה ניפו בעבר. מיזוג אופקים מנכיח בעוצמה מערכת יחסים אתית ואסתטית נחוצה במרחב השיח העכשווי בישראל בין מסורות ופרקטיקות חזותיות לפוליטיקה וחברה, קשר גורדי שאינו ניתן להפרדה.