סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותאישה קשה
רוחמה מרטון
"אם הייתי גבר לא היו אומרים עלי אישה קשה, רק אישה יכולה להיות קשה. גבר הוא נחוש ויודע מה הוא רוצה", אמרה ד"ר רוחמה מרטון בשיחה עם גילי איזיקוביץ שהתפרסמה בהארץ עם פרסום ספרה האוטוביוגרפי אישה קשה.
אישה קשה מגולל את סיפור חייה ומאבקיה של דמות מיתולוגית בשמאל הישראלי – פסיכיאטרית, פמיניסטית, פעילת זכויות אדם, מייסדת רופאים לזכויות אדם ב-1987 וממקימי הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ב-1990.
מרטון לקחה סיכונים ושילמה מחיר, משום שסירבה באופן עיקש ועקבי לעגל פינות כדי להישאר "בצד שבו מרוחה החמאה". אישה שלא חששה מעימות עם גורמים רבי־עוצמה, ודרשה לנקוט עמדה פוליטית ברורה, שמתוכה מתעצבת הפעילות, במקום לארגן פעילות צדקה תוך השמעת עמדות שנעימות לאוזני כולם.
ד"ר מרטון זכתה באותות כבוד ופרסים בינלאומיים ובישראל, בהם אות זכויות אדם על שם אמיל גרינצווייג, פרס מאן על תרומה לבריאות העולם ולזכויות אדם, פרס נובל אלטרנטיבי ופרס ישעיהו ליבוביץ.
מתוך אישה קשה
בתחילת שנות השבעים הייתה לי לראשונה בחיי מכונית קטנה, חדשה לגמרי: מיני מיינור לבנה. יום אחד החניתי אותה ברחוב ליד ביתי, פתחתי את הדלת, והיא הכתה בפח אשפה שעמד שם וכמעט הפכה אותו. עצרתי את הפח ברגע האחרון כדי שלא יתהפך, או אולי היה זה האיש הזקן שעמד מאחורי הפח שעצר אותו: קשיש בעל חזות מזרחית, לבוש רע, עובד דחק של העירייה. החלפנו מבט קצר, אבל אף מילה. הניגוד בין הזקן עם עגלת האשפה לבין מכוניתי החדשה נדמה בעיניי כאילו אכלתי ארוחה דשנה מול אדם רעב. שום דבר בעצם לא קרה, אבל רגש מכאיב וצורב מילא אותי נוכח האיש הזקן והמרופט הזה. לא ידעתי לקרוא לו בשם. הוא היה מוכר ולא מוכר בעת ובעונה אחת, כמו דג גדול ששוכן במעמקים, אך כשמשהו גורם לו לפתע להתחיל לנוע, תנועותיו יוצרות תנודות ואדוות המתפשטות ועולות אל עבר פניי, ומכות בלחיי המשנות את צבען לאדום סמוק, ואולי ללבן. לא אדע.