ספר 9.5 של שומרת הערים האבודות, שהוא למעשה הספר ה-11 בסדרת הפנטזיה לנוער של שאנון מסנג'ר, מסופר כולו מנקודת המבט של קיף, וחושף אמיתות מטלטלות מהעבר ומהווה.
"בבקשה, תיזהרי. בבקשה, תהיי מאושרת. ובבקשה, תשכחי ממני לגמרי" – אלו היו המילים האחרונות שכתב קיף לסופי לפני שברח אל הערים האסורות. הוא לא רצה לעזוב, אבל זו הייתה הדרך היחידה להגן על חבריו בזמן שניסה להבין איך לשלוט ביכולות החדשות והמפחידות שלו ולמצוא תשובות לאירועים מעברו.
לאן הגיע, מה עשה, ואת מי פגש בשעה שחבריו ניסו לפתור את תעלומת סְטֵלארְלוןּ? התשובות מפתיעות, ונותנות לקיף כוח לשנות את גורלו.
"אוקיי. אז מה עכשיו?"
קיף אילץ את עצמו לומר בקול את השאלה.
הוא חייב לחזור ולהשתמש בקולו. הרי זאת בדיוק המטרה. אחת המטרות, לפחות. ואין לו פנאי לחשוב על שאר הדברים המפחידים והמלחיצים שהוא בורח מהם. יש לו יותר מדי דברים מפחידים ומלחיצים לטפל בהם.
כמו העובדה שהוא לא יודע איפה הוא נמצא ולאן הוא רוצה להגיע, ושלקח איתו רק תרמיל קטן גדוש בחפצים של אֶלפים, שמן הסתם לא ממש יועילו כאן, בארץ בני האדם.
או העובדה שרגשות אנושיים עזים ורועשים הרבה יותר מרגשות אֶלפיים.
