שומרת הערים האבודות 8 – מורשת

"את נראית מבולבלת," אמר מר פורקל, ומנימת קולו חשדה סופי שהוא מחייך. אבל היא לא יכלה להתיק את מבטה מהדלת העגולה והמוזהבת שאליה הוביל אותה, דלת שנחבאה בצלע הגבעה הירוקה, המשתפלת.
המקום הזכיר לסופי מאורה של הוביט. אבל השנים שבהן גרה בערים האבודות לימדו אותה שאם תביע בקול את המחשבה הזו, יצחקו לה. או שמר פורקל יפתח בסיפור שלא ייאמן ויתאר איך הביא פעם את טולקין למקום הזה וסיפק לו השראה.
"חשבתי שאתה לוקח אותי למשרד שלך," אמרה לו. היא הסיטה את מבטה אל האחו סחוף הרוחות וחיפשה בין פרחי הבר הנעים ברוח רמזים למקום הימצאם.
"וכך עשיתי."
סופי פתחה את פיה כדי לחלוק עליו, ואז הבינה למה התכוון.