דב יוצא להרפתקה. הוא לא יודע כמה היא מלהיבה עד שחבריו בעלי החיים מצטרפים אליו. מה יגלו חיות היער בסופו של המסע המשותף? התשובה בספר ילדים יפהפה שמזכיר לכולנו כי מה שקושר ומאחד בינינו גדול מכל מה שמפלג אותנו.
על כוחה של קהילתיות, על השמחה וההנאה שבשונות, ועל כך שכולנו יחד במסע, זקוקים זה לזה כדי ליהנות ממנו וגם כדי לחזור הביתה בשלום, בספרם של ריצ'רד ט' מוריס והמאיירת ליווין פם, זוכה מדליית הכבוד של קלדקוט, אחד משני הפרסים היוקרתיים ביותר לספרות ילדים בארצות הברית.
כותבים על הספר המחבר והמאיירת:
אִם יֵשׁ לָכֶם מַזָּל, מַחְשָׁבוֹת אֲרֻכּוֹת יוֹבִילוּ אֶתְכֶם לִפְעָמִים לְסִפּוּר חָדָשׁ. זֶה מָה שֶׁקָּרָה לִי עִם עַד שֶׁהוֹפִיעַ דֹּב. כְּהוֹרֶה לָמַדְתִּי דֵּי מַהֵר שֶׁתִּינוֹקוֹת נוֹלָדִים עִם אִישִׁיּוּת מֻבְנֵית. כְּהוֹרִים אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים כָּל שֶׁבִּיכָלְתֵּנוּ לְהַנְחוֹת אוֹתָם, אֲבָל מְאַפְיְנֵי הָאִישִׁיּוּת שֶׁלָּהֶם הֵם אֵלֶּה שֶׁמַּגְדִּירִים אוֹתָם. יְלָדִים עִם מִגְוַן תְּכוּנוֹת שׁוֹנוֹת יוֹצְאִים אֶל הָעוֹלָם וּמְאַזְּנִים זֶה אֶת זֶה.
לִפְעָמִים קָשֶׁה בִּמְיֻחָד לְאַמֵּץ אֶל לִבְּךָ אֶת הָאַחֵר, בִּמְיֻחָד כְּשֶׁהוּא שׁוֹנֶה מִמְּךָ כָּל כָּךְ. אֲבָל דַּוְקָא קְשָׁרִים כָּאֵלֶּה מְגַלִּים לָנוּ אֶת הַחֵלֶק הַטּוֹב שֶׁבָּנוּ – אֶת כֹּחֵנוּ הַפְּנִימִי, אֶת חֻלְשׁוֹתֵינוּ, אֶת פְּחָדֵינוּ, אֶת הָאֹמֶץ שֶׁלָּנוּ. הַסִּפּוּר הַזֶּה אוֹמֵר, “קְחוּ סִכּוּן!” “עֲלוּ עַל הַסִּפּוּן!” “עִבְדוּ יַחַד!” “בִּטְחוּ זֶה בָּזֶה!” צְאוּ יַחַד לְהַרְפַּתְקָה!”
אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁנֶּהֱנֵיתֶם מֵהַמַּסָּע.
רִיצַ’רְד ט’ מוֹרִיס
***
זֶהוּ סִפּוּר מְיֻחָד מְאוֹד בְּעֵינַי. מִסּוּג הַסִּפּוּרִים הַנְּדִירִים שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת בְּדִיּוּק אֵיךְ הֵם אֲמוּרִים לְהֵרָאוֹת בָּרֶגַע שֶׁאֲנִי קוֹרֵאת אוֹתָם. יָדַעְתִּי מִיָּד מִי הוּא דֹּב וּמִי הִיא צְפַרְדֵּעַ וּמִי כָּל שְׁאַר הַדְּמוּיוֹת הַמַּקְסִימוֹת בַּסִּפּוּר הַזֶּה. וְיָדַעְתִּי גַּם שֶׁהַסִּפּוּר, שֶׁמַּתְחִיל בְּצוּרָה כֹּה פְּשׁוּטָה, בְּשָׁחֹר-לָבָן, הוּא מֶטָפוֹרָה מֻשְׁלֶמֶת לַחַיִּים עַצְמָם.
בִּזְמַן שֶׁצִּיַּרְתִּי אֶת הָאִיּוּרִים לַסֵּפֶר, חָשַׁבְתִּי הַרְבֵּה עַל הַשְּׁאֵלָה מַדּוּעַ אֲנָשִׁים מְפֻלָּגִים כָּל כָּךְ, מַדּוּעַ הֵם שׁוֹכְחִים שֶׁכֻּלָּנוּ חַיִּים יַחַד עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַזֹּאת. הֲרֵי כְּדֵי לְהָבִין אֶת זֶה מַסְפִּיק שֶׁיִּקְרֶה רַק דָּבָר קָטָן כְּמוֹ בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁנּוֹפְלִים אֶל הַנָּהָר. אֲנַחְנוּ טוֹבְעִים אוֹ שׂוֹחִים יַחַד. וְלִפְעָמִים אֲנַחְנוּ מוֹעֲדִים וְנוֹפְלִים וּלְפֶתַע הַכֹּל מִסְתַּדֵּר בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ.
אִיַּרְתִּי כְּבָר לְמַעְלָה מִמֵּאָה סְפָרִים, וַאֲנִי חַיֶּבֶת לְהוֹדוֹת שֶׁקָּשֶׁה לִמְצֹא אֶת הַסִּפּוּר הַנָּכוֹן. מַצְחִיק בְּמִדָּה, מָתוֹק בְּמִדָּה, וּפָשׁוּט מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁהָאֱמֶת יְכוֹלָה לִהְיוֹת. כָּזֶה הוּא בְּעֵינַי הַסִּפּוּר הַזֶּה. מֶטָפוֹרָה קְטַנָּה שֶׁמַּזְכִּירָה לָנוּ כִּי מָה שֶׁקּוֹשֵׁר וּמְאַחֵד בֵּינֵינוּ גָּדוֹל מִכָּל מָה שֶׁמְּפַלֵּג אוֹתָנוּ. אָמְנָם אֲנַחְנוּ נִבְדָּלִים זֶה מִזֶּה – כּוֹלֵל בַּמּוּזָרוּיוֹת שֶׁבִּזְכוּתָן אֲנַחְנוּ מְיֻחָדִים כָּל כָּךְ – אֲבָל כֻּלָּנוּ נִמְצָאִים יַחַד בְּמַסָּע לְאֹרֶךְ הַנָּהָר. לִפְעָמִים קַל כָּל כָּךְ לִשְׁכֹּחַ אֶת זֶה. אֲבָל מִפַּעַם לְפַעַם מוֹפִיעַ סִפּוּר שֶׁמְּנַסֵּחַ אֶת הָאֱמֶת הַפְּשׁוּטָה הַזֹּאת בְּדִיּוּק בַּצּוּרָה הַנְּכוֹנָה.
לֵיווִין פֵם
