"אני מעוניין להרגיל את הקורא למחשבה על בני־אדם שאינם חיים במתכונת דומה מאוד למחשבה על בני־אדם בחיים", כותב חתן פרס ישראל לפילוסופיה כללית וחבר האקדמיה האירופאית למדעים, פרופ' אסא כשר, בפרק הראשון של ספר הנוכחות, שבו הוא עוסק בשאלה על המקום האמיתי של המתים בתוך חיינו, בעקבות מות בנו יהורז לפני יותר משלושה עשורים.
ביסוד המחשבה שמציע כשר לשאלת היחס אל אדם לאחר חייו, עומד מושג הנוכחות. אדם יכול שלא להיות קיים בין החיים, אבל באותה שעה נוכח בנפשותיהם, במחשבות עליו, ברגשות אליו, במעשים לכבודו. "זה לא ממש ממואר, למרות שאין לי שום היסוס להכניס קטעים ביוגרפיים, זה מתאים לעניין", אמר כשר בראיון עיתונאי. "מצד שני, יש פה אופי פילוסופי, קצת אופי פסיכולוגי, קצת ספרות. אין מגירה שהכל נכנס בתוכה [...] הרעיון של נוכחות עטף אותי ורציתי להבין אותו, לנתח אותו, להמשיג מכל הכיוונים, לחפש את זה בספרות, בתרבות, בצורה שבה אנשים מדברים על זה בחיי היומיום. מרגע שזה עלה על דעתי זה היה אוקיינוס".
בספר מבהיר כשר את מושג הנוכחות, מאיר דוגמאות תרבותיות רבות לתפקיד המובלע של מושג הנוכחות בחיינו ומנתח מחדש ביטויים ומנהגים המוכרים לנו מבלי שנבין אותם כראוי, כדוגמת פרידה והתמודדות. כשר גם מבקר בספר מגמות חברתיות ותרבותיות של השכחת בני־אדם לאחר חייהם והלחץ על שאריהם לצמצם את ביטויי האבלות שלהם.
