בהשראת הערות ששמעה מילדיה וטקסטים שדמיינה כי הם יכלו לכתוב, מגישה אליסון מק'גי בטקסט ובאיורים מקסימים במיוחד מבחר מכתבים של אח גדול לאחותו הקטנה, החושפים את האהבה המיוחדת - או, לכל הפחות, הסובלנות - שנדרשת מאחים ואחיות.
היא מייבבת, מתלוננת, מפחדת מהחושך, מסרבת לאכול שעועית, מושכת בשיער - ובכל זאת, היא אחותו הקטנה. או כמו שהוא מבטיח על גב הספר: "בספר הזה נמצאים כל המכתבים שכתבתי לאחותי מאז שהיא נולדה ועד היום. אני מרשה לכם לקרוא אותם, כדי שתבינו עד כמה מעצבנת היא יכולה להיות. אם יש לכם אחים או אחיות, אני בטוח שתדעו על מה אני מדבר. כי ככה זה עם אחים - ממש קשה איתם, אבל ממש-ממש קשה בלעדיהם".
