אני, ששת

זֹאת הָיְתָה שְׁעַת לַיְלָה בַּמַּעְבָּדָה שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹר פֶּרְקְשׁוֹבִיץ'. כֻּלָּם הָלְכוּ חוּץ מִסֶרְגֵי הַשּׁוֹמֵר, שֶׁמִּלֵּא אֶת הַכְּלוּבִים שֶׁלָּנוּ בְּאֹכֶל, כִּבָּה אֶת הָאוֹר וְהִסְתַּלֵּק.  בַּשָּׁעוֹת הָאֵלֶּה, כְּשֶׁהַכֹּל חָשׁוּךְ וְרֵיק, תָּמִיד הָיִיתִי עָצוּב. חָשַׁבְתִּי עַל הַחַיִּים הַקּוֹדְמִים שֶׁלִּי, כְּשֶׁעוֹד הָיִיתִי חָפְשִׁי וּמְאֻשָּׁר עִם הָאֲנָשִׁים שֶׁאָהַבְתִּי וְשֶׁדָּאֲגוּ לִי. עַכְשָׁו הָיִיתִי כָּלוּא עִם הַשְּׁכֵנִים שֶׁלִּי מֵהַכְּלוּבִים הַסְּמוּכִים. הַשְּׁכֵנָה מִשְּׂמֹאל הָיְתָה חֲתוּלָה שֶׁשְּׁמָהּ חָמֵשׁ. כְּשֶׁנִּסִּיתִי לְתַקְשֵׁר אִתָּהּ, הִיא הִבִּיטָה בִּי בְּעֵינַיִם יְרֻקּוֹת זוֹהֲרוֹת וְקִמְּרָה אֶת גּוּפָהּ הַשָּׁחוֹר, כְּאִלּוּ הִיא עוֹמֶדֶת לְזַנֵּק עָלַי בְּצִפָּרְנַיִם שְׁלוּפוֹת. מַזָּל שֶׁהָיָה בֵּינֵינוּ קִיר סוֹרְגִים. מִיָּמִין גָּר שֶׁבַע, קוֹף שִׁימְפַּנְזֶה צָעִיר וְעָצוּב. מִי יוֹדֵעַ אֵילוּ זִכְרוֹנוֹת יֵשׁ לוֹ מֵהַג'וּנְגֶל שֶׁמִּמֶּנּוּ נֶחְטַף וְהוּבָא לְכָאן? אַתֶּם בֶּטַח שׁוֹאֲלִים: וּמִי אַתָּה? אָז כָּכָה: קוֹרְאִים לִי שֵׁשֶׁת, וַאֲנִי כֶּלֶב. פְּרוֹפֶסוֹר פֶּרְקְשׁוֹבִיץ' קָרָא לִי שֵׁשׁ, לְפִי מִסְפַּר הַכְּלוּב שֶׁהָיִיתִי בּוֹ. לְכָל הַחַיּוֹת שֶׁמִּסְּבִיבִי הָיוּ שֵׁמוֹת מִסְפָּרִים.