רגע לפני מותו בלב יער אפל, מספיק סבו של ג'ייקוב לומר רק "המפלצות חזרו". ג'ייקוב בן ה-16 יודע שכדי לפענח את תעלומת מותו של סבו עליו לחזור אל המעון של מיס פרגרין לילדים משונים, המקום שבו שהה סבו במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא רוצה לדעת יותר על הילדה שריחפה באוויר והילד שהרים סלעים ענקיים, שאת תמונותיהם ראה אצל סבו. ג'ייקוב לא יודע אם סיפוריו של סבו הם אמת או בדיה, רק שהוא חייב להגיע למעון של מיס פרגרין כדי לגלות את התשובה. לשם כך, עליו לעבור דרך "חור בזמן"...
זהו ספר נוער, לכאורה, אך למעשה הוא הרבה יותר מכך: הוא הרפתקה לבני 12 עד 120, שבין דפיה מסתתרים איורים, תמונות ושאר רמזים שמדריכים את ג'ייקוב בדרכו אל האמת - והקוראים בעקבותיו. מקורי ויפה במיוחד!
באחר הצהריים האחרון "לפני" הייתי עסוק בבניית דגם של ה"אֶמפַּייר סטֵייט בּילדינג" בקנה מידה של 1:10,000 מקופסאות של חיתולים למבוגרים. זאת הייתה מלאכת מחשבת יפהפייה ממש, בעלת בסיס בקוטר מטר וחצי וגוף שהתנשא מעל מדפי הקוסמטיקה. את הקומות הראשונות בניתי מקופסאות של חיתולי ענק, את מרפסת התצפית - מחיתולי מיני, ואת החרוט המפורסם שבראש הבניין בניתי מאריזות של דוגמאות שערמתי בקפדנות זו על זו. המבנה היה כמעט מושלם, למעט פרט אחד מכריע.
"השתמשת בחיתולים של 'יבש תמיד'," אמרה שֶלי, ובחנה את היצירה שבניתי במבט ספקני וזועף. "המבצע הוא על 'צמוד ונוח'." שלי הייתה מנהלת החנות, והכתפיים השמוטות שלה והבעתה הקודרת היו חלק בלתי נפרד מהמדים שלה, ממש כמו חולצת הפולו הכחולה שלבשנו כולנו.
