"סיפור אהבה יוצא דופן, שזרם פוליטי תת־קרקעי זורם מתחתיו", נכתב בגרדיאן על ספר הביכורים של תוֹמָש יֶדרוֹבסקי, שבמרכזו סיפור אהבתם האסורה של לוּדוויק ויאנוּש בפולין הקומוניסטית.
בראשית שנות השמונים של המאה העשרים, ממשכנו החדש והבטוח בניו יורק, לודּוויק עוקב אחר האירועים הפוליטיים הסוערים בפולין מולדתו. חלפה שנה מאז שהגיע לארצות הברית, והוא כותב ליאנושּ, צעיר שהכיר בחופשה שבין הסמסטרים באוניברסיטה ושבו התאהב. לודוויק נזכר בימיו הראשונים של סיפור האהבה, שתחת המשטר הקומוניסטי והדיכוי החברתי־דתי אסור היה אפילו לחלום עליו, ובתהפוכות שלבסוף הציבו אותם משני צידי המתרס הפוליטי.
שוחים בחשכה הוא רומן נוגע ללב על אהבה, חירות אישית ואומץ, המעלה שאלות נוקבות על זהות מינית, דיכוי ומחיר החיים בצל פחד.
אני לא יודע אם אני רוצה שתקרא את הדברים האלה, אבל אני יודע שאני מוכרח לכתוב אותם. כי אני חושב עליך יותר מדי זמן. מאז היום ההוא, לפני שנים־עשר חודשים, כשעליתי למטוס וחציתי את האוקיינוס בין שכבות העננים הסמיכות. חלפה שנה מאז ראיתי אותך, שנה שבה אני שרוי בלימבו — ומאז אני משקר לעצמי. ועכשיו, כשאני תקוע פה, בחיקה הבטוח להחריד של אמריקה, בעוד המדינה שלנו מתפוררת, נמאס לי להעמיד פנים שמחקתי אותך ממחשבותיי. יש דברים ששתיקה לא יכולה למחוק. יש אנשים שיש להם כוח עלינו, נרצה או לא נרצה. אני מתחיל להבין את זה עכשיו. יש אנשים, יש אירועים, שגורמים לנו לאבד את הראש. כמו גיליוטינות, הם גודעים את חיינו לשניים, המתים והחיים, לפני ואחרי.
