שגרת חייו המשמימה של צעיר מבייג'ינג, המוצב בפרובינציה חקלאית באזור יונאן בזמן מהפכת התרבות, מופרת כאשר רופאה צעירה פונה אליו ומבקשת שיעזור לה להוכיח לעולם שהיא לא "זנזונת". הצעיר מפרש את הבקשה בדרכו, ומתמסר לקיום יחסי מין איתה בכל הזדמנות.
האינטימיות של השניים מעוררת את סקרנותם של אנשי המנגנון שטופי הזימה, והם כופים עליהם - בשם האידיאולוגיה - להתוודות בפרוטרוט על מעשיהם ולצאת למופעי הוקעה פומביים. זוג הנאהבים רואה בהתעמרות אתגר שבמהלכו יוכל להציג באור נלעג את השיטה כולה.
זמן קצר לאחר פרסום הנובלה תור הזהב, הכתובה בהומור עוקצני וחריג בנוף הספרות הסינית, זכו היא ומחברה, ואנג שְיאָובוּ, לפופולריות עצומה ולמעמד פולחני בסין. למהדורה זו מצורפת אחרית דבר מאת המתרגם, על הנסיבות ההיסטוריות והתרבותיות של כתיבתה.
בגיל עשרים ואחת הייתי מוצב בגדוד עבודה כפרי ביוּנָאן. צֵ'ן צ'ינג־יאנג הייתה אז בת עשרים ושש ועבדה שם כרופאה. אותי הציבו בגדוד הארבעה־עשר שלמרגלות ההר ואותה בגדוד החמישה־עשר שעל ההר. יום אחד היא ירדה מההר כדי לטעון בפניי שהיא לא זנזונת. באותם ימים לא הכרתי אותה היטב. היכרות שטחית בלבד, אפשר לומר. וזה מה שהיא ביקשה לטעון: אף על פי שכולם אומרים שהיא זנזונת, היא ממש לא חושבת ככה.
