ויליאם סידני פורטר (1910-1862), שנודע בשם העט או. הנרי, חיבר מאות סיפורים קצרים שמצטיינים באירוניה מושחזת, עלילות מפותלות וסיומים מפתיעים. חייו הסוערים והאנשים שפגש כפקיד בנק שמעל בכספים, נמלט מזרועות החוק, נתפס וריצה חמש שנות מאסר, סיפקו לו השראה לסיפורים המשובחים שפרסם לאחר שחרורו.
באסופה זו של אמן הסיפור הקצר, מבחר סיפורים שנכתבו לפני יותר ממאה שנים ולא איבדו את קסמם - על אנשים חסרי כל, נמלטי חוק, אסירים משוקמים, זוגות אוהבים, נשים חולות ואמנים המקריבים את עצמם על מזבח אמנותם - כולם שווים בפני הגורל וגחמותיו.
שומר נכנס לסנדלרייה של בית הכלא, שבה שקד ג'ימי ולנטיין על תפירת גפות, והוביל אותו אל משרד הקבלה, שם הגיש הסוהר לג'ימי את כתב החנינה שלו, שנחתם באותו בוקר בידי המושל. ג'ימי נטל את המסמך בלאות. הוא ריצה כמעט עשרה חודשים מתוך ארבע שנים שנגזרו עליו. מראש ציפה להיכלא רק לשלושה חודשים, לכל היותר. כשאדם עם כל כך הרבה חברים משפיעים בחוץ כמו ג'ימי ולנטיין מגיע "לשבת בפנים" כמעט שאין טעם לגזוז את שער ראשו.
"תראה, ולנטיין," אמר הסוהר, "אתה יוצא על הבוקר. קח את עצמך בידיים ותתחיל להיות בן אדם. בסך הכול אתה לא בחור רע. תפסיק לפצח כספות ותחיה חיים הגונים." "אני?" אמר ג'ימי בהפתעה. "בחיים לא פיצחתי אפילו כספת אחת".
