הרומן השלישי של ליהיא לפיד נפתח בנערה יחפה בשמלת מיני קרועה המסתתרת בחדר מדרגות. מאחת הדירות מגיחה קשישה מבולבלת. "דנה שלי," היא אומרת לנערה באושר, "את פה. חזרת אליי." בהחלטה של רגע, הנערה מוצאת מקלט בביתה של הזקנה. שתי זרות בדירה אחת נאחזות זו בזו ומנסות לשרוד.
רחוק משם, אירנה דואגת לבתה היחידה, שהסתבכה עם הגבר הלא נכון, הסתלקה מהבית וצעקה שלא תשוב לעולם. היא מוכנה להתעמת עם האנשים המסוכנים ביותר כדי להציל את בתה. מעבר לים, איתמר מרגיש שמשהו קורה לאימא שלו. הדאגה והאשמה מעירים בו זכרונות ילדות, געגועים למשפחה שהייתה פעם שלמה ולתל אביב.
בין פסח ליום העצמאות, בין העיר הגדולה לעיירה שבה כולם מכירים את כולם, מתרחשת עלילת זרות - מסעירה, מותחת ונוגעת ללב, העוסקת במשפחות שמחפשות תיקון, במרחק וקִרבה, בעבר שלא מרפה ובמקומות הבלתי צפויים שבהם צומחת אהבה.
