לאחר שהציל את המשונים באירופה בספריית הנשמות, השלישי בסדרת המעון של מיס פרגרין לילדים משונים, שב ג'ייקוב בספר הרביעי, מפת הימים, אל מחוזות ילדותו בפלורידה ואיתו מיס פרגרין, אֶמה וחבריהם. יחד מנסים החברים לפתוח דף חדש בעולם הרגילים ובעולם המשונים כאחד.
החזרה אל העבר חושפת סודות משפחתיים ואיתם אחריות גדולה. עד מהרה הילדים מגלים קהילה שלמה של משונים, שחיים בסכנה מתמדת. רק ג'ייקוב וחבריו יוכלו לעזור להם להגיע למקום מבטחים, אך לשם כך יהיה עליהם לצאת מתחת לכנפה הבטוחה והמגוננת של מיס פרגרין ולהתמודד עם עולם פראי ללא חוקים, שאיש מהם עוד לא מבין.
טרילוגיית המעון של מיס פרגרין שהתה יותר משנה ברשימות רבי המכר של הניו יורק טיימס, נמכרה במיליוני עותקים ברחבי העולם, ועובדה לסרט בבימויו של טים ברטון. בדומה לה, גם הספר שלפנינו הוא סיפור אנושי מרגש, פנטזיה מצמררת וכובשת לבני 12 עד 120.
מעולם לא פקפקתי בשפיות הנפשית שלי כמו באותו לילה ראשון, כשהאישה־הציפור ובני חסותה הגיעו להציל אותי מבית המשוגעים. לשם היו מועדות פניי, דחוק בין הדודים החסונים שלי במושב האחורי במכונית של הוריי, כשחוֹמה של ילדים משונים כמו זינקה ישר מדמיוני אל שביל הגישה שמולנו, וכולם מוארים באור פנסי הרכב כמו להק של מלאכים.
עצרנו בחריקת בלמים. ענן אבק בלע הכול מעבר לשמשה הקדמית. האם העליתי באוב הדים שלהם, איזו הולוגרמה מרצדת שהוקרנה מעומק תודעתי? כל הסבר אחר נדמה סביר יותר מהאפשרות שהחברים שלי באמת כאן, עכשיו. בחברת משונים יש תחושה שהכול ייתכן, אבל ביקור שלהם הוא אחד הדברים המעטים שנותרו בלתי אפשריים בעליל. אני זה שבחר לעזוב את רובע השטן. לחזור הביתה, לאן שהחברים שלי אינם יכולים לבוא. קיוויתי שבבית אולי אצליח לשזור מחדש את החוטים הנפרדים של חיי: הנורמלי והמשונה, השגרתי והיוצא דופן.
