חבר

שמעון שבס

  • עיצוב: יוסי אוחיון
תיאור

"הלכה לי המדינה" היו מילותיו הראשונות של שמעון שבס דקות אחדות אחרי שיצא מבית החולים בליל 4 בנובמבר 1995 ובפיו הבשורה כי נרצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין.


25 שנים לאחר הרצח, שבס, שהיה צמוד לרבין ב-12 השנים האחרונות לחייו - כעוזר שר הביטחון, כעוזר אישי ופוליטי וכמנכ"ל משרד ראש הממשלה - מפנה אצבע מאשימה כלפי מובילי ההסתה נגד רבין, אבל גם כלפי רמי המעלה, אלה שהחזיקו בתפקידי מפתח ויכלו לעצור את ליבוי היצרים, השיסוי וההמרדה, אך בחדלונם לא עשו דבר.

 

בספר הוא גם מתאר מנהיגות שעשתה כל שלאל ידה כדי להפוך את ישראל למקום טוב יותר לחיות בו, דבר שכלל אינו מובן מאליו היום, והוא אינו חושש לומר את כל אשר על לבו, לשחוט פרות קדושות ולחשוף את הפצעים שיש מי שמתאמצים להסתיר.

מתוך הספר
את הספר הזה התחלתי לכתוב ב-5 בנובמבר 1995. 
ערב קודם לכן, בשעה 21:42, ירה הרוצח הנתעב יגאל עמיר שלושה כדורים בגבו של ראש הממשלה יצחק רבין. שם, בכיכר מלכי ישראל, הלכה לי המדינה שהכרתי. שם השתנו גם חיי.
ישראל איבדה מנהיג ואני איבדתי מורה דרך, אב רוחני וחבר, אדם שזכיתי לעבוד ולעמוד לצדו בכמה מהרגעים הגדולים והחשובים בחיי האומה, אבל גם ביום־יום המפרך והלא־תמיד זוהר של ניהול מדינה: בסלילת כבישים ובהקמת מחלפים, בבניית מחלקות חדשות בבתי החולים וכיתות חדשות בבתי הספר, בחיזוק ערי הפיתוח ויישובי קו העימות. כל אותם דברים שלא מזכים אותך בכותרות זוהרות ולא תמיד עושים לך חיים קלים בזירה הפוליטית הרוגשת והגועשת, אבל חיוניים לעתידה של מדינה ולעתידו של עם.
תריסר שנים עבדתי לצדו של רבין - כעוזר אישי לשר הביטחון ועוזר לענייני התיישבות בשלהי שנות ה-80, כמנהל הקמפיין שלו בבחירות לראשות מפלגת העבודה ובבחירות לכנסת ב-1992, וכמנכ"ל משרד ראש הממשלה בשלוש השנים בהן הוביל את המדינה להישגים גדולים כמעט בכל תחום.
עד לאותו הערב בכיכר.