הלשון האבודה של העגורנים‏

דיוויד לוויט

שם מקור: The Lost Language of Cranes

  • תרגום: משה זינגר
חסר במלאי
תיאור

רוז ואואן בנג'מין מנהלים אורח חיים שקט ושיגרתי בליבה התוסס של ניו יורק. חיי הנישואים והבית משמשים לשניהם מקלט מהספקות והחששות המכרסמים בהם זה 25 שנים. רוז עובדת כעורכת בהוצאת ספרים קטנה, ואואן זנח קריירה אקדמית והוא מורה בבית ספר פרטי. בהיחבא הוא פוקד בית קולנוע המקרין סרטים פורנוגרפיים הומוסקסואליים.

 

פיליפ, הבן היחיד, גדל באווירה מתירנית יותר, וכשהוא מגלה את נטיותיו ההומוסקסואליות ומתאהב באליוט ובהווי הבוהמי של הגייז בניו יורק, הוא מחליט לצאת מהארון בפני הוריו. הגילוי הזה מערער את שיווי המשקל הרופף בחייהם של רוז ואואן, ומטיל כל אחד מהם לתהום של ייסורים פרטיים. אואן עושה צעדים נוספים בכיוון מימוש תשוקותיו האסורות, ורוז מנסה להתמודד עם ההרגשה ההרסנית שכל חייה היו מיוסדים על שקר.

 

הלשון האבודה של העגורנים שפורסם לראשונה בשנת 1986 (ועובד לסרט בשנת 1991) הוא אחת מהיצירות הספרותיות הראשונות באורך מלא שנכתבו באופן ישיר ובפתיחות על חיי הגייז, על יציאה מהארון ועל הקושי של הומוסקסואלים לחיות בחברה הטרוסקסואלית עוינת ובעלת דעות קדומות. תת עלילה ברומן מספרת את סיפורם של שני בנים תאומים, שחיו בקרבת אתר בניה, ועקב הזנחה פושעת לא פיתחו שפת דיבור. הנוף היחיד שראו מהחלון היה עגורנים - מנופי בניה גדולים בעבודתם. האחים פיתחו במהלך התפתחותם שפה עשירה, המבוססת על תנועות העגורנים באתר הבנייה, שהייתה לשון ייחודית להם ומשמשת מטאפורה לאופן התקשורת שאותו נדרשו גייז לפתח במהלך שנים של בדידות תוך שהם נאלצים להסתיר את זהותם ואת מושא אהבתם. 

 

הספר אזל בדפוס. במגדלור נמצא למכירה עותק אחרון ונדיר